הסדרה נוצרה בהשפעת ספרה של פראני מויל אודות האחווה הפרה-רפאליטית "Desperate Romantics: The Private Lives Of The Pre-Raphaelites", וממנו קיבלה את שמה.[2]
מויל, שעבדה בעבר כעורכת ב-BBC[3] פנתה אל הסופר פיטר באוקר עם הספר שיכול לדעתה להוות בסיס לדרמה טלוויזיונית מעניינת.[4] באוקר הודה שהוא "נתקף אימה מעיבוד ביוגרפיה על אמנות", אך הרגיש שספרה של מויל מכיל משהו שונה, והוא מתבונן באמנות של האחווה דרך מסנן של חיי האהבה המסובכים שלהם.[4]
הסדרה הוצגה כמו "הפמליה" עם כן ציור, מויל אמרה על כך שהיא תיארה לעצמה את הסדרה "כסאגה רגשית גדולה, קצת כמו ההגדה לבית פורסייט".[3] הסדרה הוצגה גם כמו "נישואים בין האחווה הפרה-רפאליטית עם הערכים של עקרות בית נואשות".[5]
זו לא הייתה הפעם הראשונה בה נעשה עיבוד דרמטי לטלוויזיה של חייהם של הפרה-רפאליטים. ב-1967 ביים קן ראסל את הסרט "Dante's Inferno", וב-1975 שודרה מיני-סדרה בשישה חלקים בשם "The Love School". בעוד שהדרמה של באוקר התבססה על ספרה של פראני מויל, הסדרה "The Love School" עובדה לרומן שיצא לאור ב-1975 בהוצאת מקמילן. העיבוד החדש הושפע רבות מהסדרה הקודמת.[6]
תקציר עלילה
פרד וולטרס מציג בפני חברי האחווה הפרה-רפאליטית, דנטה גבריאל רוזטי, ויליאם הולמן האנט וג'ון אוורט מיליי, את הדוגמנית המושלמת עבורם: נערה שעובדת בחנות כובעים בשם ליזי סידל. פרד משכנע את ההורים של ליזי לדגמן עבור חברי האחווה בעזרת אמו שמוכנה לערוב עבורם. אחרי שנדחו על ידי האקדמיה המלכותי, חברי האחווה מחליטים להציג תערוכה משלהם, ומזמינים אליה את המבקר רב ההשפעה ג'ון ראסקין. בתחילה דוחה ראסקין את בקשותיהם אבל לבסוף הוא משתכנע ותמיכתו בהם משתיקה את המבקרים האחרים, כולל את חברי האקדמיה.
^Chloe Johnson, "Presenting the Pre-Raphaelites: From Radio Reminiscences to Desperate Romantics", Visual Culture in Britain, Volume 11, Issue 1, 1 March 2010, pp. 67–92
