רוח עצוב
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
שכתוב
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

"רוח עצוב" הוא שיר עברי של המשורר העברי והיידי יצחק קצנלסון (1886–1944). השיר פורסם לראשונה בשנת 1904 בעיתון הצפירה.[1]

יצחק קצנלסון

מילות השיר

רוּחַ עָצֵב, רוּחַ עָגוּם
שָׂא נָא אֶת אַנְחָתִי
דֶּרֶךְ שָׂדוֹת, דֶּרֶךְ יְעָרוֹת
אֱלֵי אֲהוּבָתִי.

הַרְחֵק, הַרְחֵק יֵשׁ עֲיָרָה
קְטַנָּה הָעֲיָרָה –
שָׁם בֵּית עֵצִים עוֹמֵד לָבָן
שָׁם יַלְדָּתִי גָּרָה.

לִפְנוֹת עֶרֶב עֵת מִתְקַדְּרִים
אֶרֶץ וּשְׁמֵי רָמָה;
עֵת שֶׁשְּׁכִינַת יָגוֹן דּוֹמֵם
שׁוֹרָה עַל הַנְּשָׁמָה –

לִפְנוֹת עֶרֶב עֵת הָאֲוִיר
מָהוּל בִּדְמִי-שִׁירָה
עֵת מִתְעַצֵּב אֵל בַּשְּׁחָקִים
בּוֹאִי אֲזַי הָעִירָה...

תִּשְׁאַל: אַיֵּה בֵּית יַלְדָּתִי?
יַרְאוּ לְךָ מְעוֹנָהּ
לְאַט, לֹא פֶּתַע... וְלֹא בְּחָזְקָה
תִּדְפֹּק עַל חַלּוֹנָהּ.

בְּגִשְׁתָּהּ חִוְּרָה אֶל הַחַלּוֹן
תִּלְחַשׁ לָהּ אַנְחָתִי –
אֶת גַּעְגּוּעַי בָּהּ יָצַקְתִּי
אֶת יְגוֹן לִבָּתִי.

דּוּמָם תַּמְתִּין, רוּחַ עָצֵב,
אַל נָא תֵּשְׂט מֵחַלּוֹנָהּ;
שְׁמַע מַה תָּגִּיד לְךָ יַלְדָּתִי,
וְאַחַר תָּשׁוּב הֵנָּה...

רוּחַ עָגוּם, רוּחַ עָצֵב
אֶת אַנְחָתִי נָשָׂא;
לִתְשׁוּבָתָהּ שָׁוְא אֲחַכֶּה
שְׁלִיחִי טֶרֶם אָתָא...
 

תוכן השיר

בגרסה המקורית לשיר היו שמונה בתים. הוא מתחיל במילים "רוּחַ עָצֵב" ולא "רוּחַ עָצוּב" כמו בגרסה המולחנת. השיר מספר על דברים שנושא המשורר לרוח. הוא מבקש מהרוח לשאת את אנחתו לעיירה קטנה ורחוקה, שם גרה ילדתו-אהובתו. הוא מבקש למסור לילדה את געגועיו שנוצקו באותה אנחה, וכן הוא מבקש את תשובתה של הילדה. המשורר יודע שלשווא הוא מחכה לאותה תשובה.

משמעות

כמו שם השיר ומילותיו הראשונות – זהו שיר עצוב ומלנכולי. המשורר מלא חרדות והוא מביע אותם בשיר –"לִפְנוֹת עֶרֶב עֵת מִתְקַדְּרִים אֶרֶץ וּשְׁמֵי רָמָה". ב"רוח העצוב" מתבלט היסוד המאזין לעצב, בדידות וחרדה. ובאותה מידה גם את בדידותו של הצעיר היהודי שעבר מהעיירה האינטימית אל העיר הגדולה. השיר מלא עצב והוא מגלה כאב נסתר של המשורר. כל זאת לצד כתביו ומחזותיו השופעים הומור. ביצירה זו כמו ביצירות אחרות של קצנלסון הוא נותן ביטוי לחרדה מפני הבאות, חרדה שתתממש בטלטלה ההיסטורית של מלחמת העולם השנייה, בה נרצחו המשורר ומשפחתו.

לחן

גיל אלדמע עיבד מנגינה עממית לשיר והוא בוצע לראשונה בידי אוסנת פז בשנת 1966. השיר ידוע בגרסתו המקוצרת. גרסה זו מכילה את בתי השיר – הראשון השני והשישי בשינויים קלים.

השיר בוצע על ידי זמרים נוספים כמו שלישיית המעפיל, אילנית ועוד.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ גיליון הצפירה מתאריך 3 ביוני 1904, שם פורסם השיר לראשונה. בספרו של מוקי צור (ראה "לקריאה נוספת") התיארוך הוא 1903, אולם כאמור הוא פורסם לראשונה ב-1904.