המשקה הושק לראשונה בשנת 1987. בשנת 2019 נמכרו יותר מ-7.5 מיליארד פחיות רד בול, ביותר מ-130 ארצות ברחבי העולם[1]. ב-2003 יצאה גרסה נטולת סוכר של המשקה.
היסטוריה
דיטריך מאטשיץ עבד כמנהל שיווק בינלאומי בחברת בלנדקס וקידם מכירות של משחת שיניים. בשנת 1982 בזמן נסיעת עבודה לתאילנד נתקל במשקה אנרגיה בשם Krating Daeng, שזכה לפופולריות. מאטשיץ התפטר מהעבודה, השקיע 500 אלף דולר ביחד עם בעל חברת משקאות בתאילנד, קאליאו יובידיה, והקים את רד בול. מאטשיץ לקח 49 אחוז מהחברה החדשה. שותפו התאילנדי לקח 49 אחוז גם הוא, ועוד שני אחוזים הובטחו לבנו של השותף[2]. בשנת 1987 הוחל בשיווק המשקה באוסטריה ובגרמניה. ההצלחה הייתה מהירה, ותוך פחות מארבע שנים הגיע היקף המכירות לכ-1.3 מיליארד דולר[3].
שיווק ופרסום
עיקר ההצלחה של המותג מיוחסות לשיטות השיווק הלא-שגרתיות של מאטשיץ - במקום התמקדות בפרסום המוני הוא בחר לקיים אירועי ענק הכוללים מסיבות תחרויות ספורט אקסטרים ותחרויות היתוליות[3][4].
כל הפרסומות של המותג בטלוויזיה נשאו אופי דומה - פרסומות מאוירות בשחור לבן (כשרק פחית רד בול צבעונית). בכל פרסומת מצליחה פחית רד בול לתת כנפיים לדמויות השונות, כשלאחריה נאמרת הסיסמה "רד בול נותן לך כנפיים!".
כחלק מאסטרטגיית השיווק של החברה מיצבה החברה את עצמה כמותג פרמיום בתחומי הספורט, התרבות והלייף-סטייל באמצעות יצירת מגוון של אירועים המזוהים עם המותג. רד בול מקיימת סבבים בין-לאומיים של אליפויות עולם בתחומים חדשים דוגמת מרוצי אקרובטיה אוויריים (אליפות העולם בטיסה - רד בול אייר רייס), רכיבת אופנועים בסגנון חופשי (Red Bull X Fighters), תחרויות קפיצה למים מצוקים (Red Bull Cliff Diving) ותחרויות ברייקדאנס (Red Bull BC1). בנוסף, נותנת החברה חסות לכ-500 ספורטאים מתחומים שונים[4].
ספורט מוטורי
בין השנים 1995–2004 הייתה הקבוצה ספונסרית של קבוצת המרוצים סאובר, שהתחרתה באליפות הפורמולה 1. בשנת 2004 עברה החברה מספונסרית לבעלים של קבוצה לאחר שרכשה את קבוצת מרוצי הפורמולה 1 של חברת פורד ושינתה את שמה לרד בול רייסינג. באותה שנה רכשה הקבוצה את מסלול המרוצים A1 באוסטריה, מתוך מטרה לבנות אותו מחדש. לאחר עיכובים רבים נפתח המסלול, בסופו של דבר, בשנת 2011 תחת השם רד בול רינג. בשנת 2005 רכש מאטשיץ את קבוצת מינארדי, בשותפות עם נהג העבר האוסטרי גרהרד ברגר ושינה את שמה לקבוצת טורו רוסו והפך אותה לקבוצת בת של קבוצת רד בול. בין השנים 2010 ל-2013 זכתה קבוצת רד בול ארבע פעמים באליפות הנהגים (סבסטיאן פטל) ובאליפות היצרנים.
בנוסף, בשנת 2006 הקימה החברה בארצות הברית את קבוצת רד בול, המתחרה באליפות הנאסקר. הקבוצה פעלה במשך שש עונות, בהם הספיקה לרשום שני ניצחונות, בטרם פורקה.
כדורגל
הפופולריות הגדולה של הכדורגל הובילה את רד בול להשקיע בקבוצות כדורגל במדינות שונות. ב-2005 רכשה החברה את קבוצת קזינו זלצבורג מליגת העל האוסטרית ושינתה את שמה לרד בול זלצבורג ושינתה את שם האצטדיון בו משחקת הקבוצה לרד בול ארנה. שנה לאחר מכן רכשה החברה את קבוצת ניו יורק מטרוסטארס מליגת ה-MLS ושינתה את שמה לניו יורק רד בולס. בשנת 2009 רכשה את קבוצת ס.ס.וו מרקרנשטדט מהליגה החמישית בגרמניה ושינתה את שמה ל-RB לייפציג[5]. בסיום עונת 2016 עלתה הקבוצה לבונדסליגה[6]. כמו כן, מחזיקה רד בול בקבוצות כדורגל בגאנה ובברזיל.
רכישת הקבוצות מביאה לקבוצה חשיפה רבה, אך גם גוררת ביקורת מצד אוהדי הקבוצות המתנגדים לשינוי השם, המדים והסמל ורואים בכך פגיעה בתרבות הכדורגל[7][8].
"רד בול" החלה לפעול בישראל בשנת 1999 ובשנת 2003 החזיקה בנתח שוק של כ-90%[9]. בשנת 2004 החל שיווק המשקה המתחרה XL בישראל. המחיר האטרקטיבי של המשקה החדש הוביל לירידה במכירות רד בול ותוך שנה הצטמצם נתח השוק שלה לכ-70%[10]. במאי 2007 הפסיקה חברת תימקו בירה לשווק את המשקה בישראל בעקבות סכסוך עם היצרן האוסטרי[11]. חודשיים לאחר מכן עבר הזיכיון לידי חברת "סידס דברים טובים", ולאחר מספר חודשי עבודה הוחלט על הקמת חברת "רד בול ישראל" (בבעלותה של היצרנית) שלקחה לידיה את שיווק המותג בישראל. בשנת 2012, עקב צמצום נפח הפעילות לכ-6% מנפח השוק, החליטה רד בול על הפסקת פעילות השיווק שלה בישראל ועברה לעבוד במודל של הפצה בלבד[10].
.jpg)
