ראידה אדון
رائدة أدون

לידה	10 בנובמבר 1972 (בת 52) עכו, ישראל
מדינה	ישראל
מקום לימודים	בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים בית הספר לתיאטרון חזותי
פרסים והוקרה	פרס שולמית אלוני (2023)
http://www.raidaadon.com
פרופיל ב-IMDb

ראידה אדון (בערבית: رائدة أدون; נולדה ב-10 בנובמבר 1972) היא שחקנית ואמנית ערבייה-ישראלית.

ראידה אדון נולדה באל פחורה שבעכו העתיקה, בה התגוררו יהודים וערבים יחד. היא גדלה מול הים בעכו, הרביעית במשפחה בת שני בנים ושש בנות. ראידה גדלה במשפחה ערבית לא אדוקה. ראידה תמיד ציירה ושיחקה ומאז שסיימה את לימודיה בבית הספר, בגיל 17, התחילה לשחק ב"ג'ביני", תיאטרון הילדים הערבי בחיפה של סמיר חורי בהצגות כמו "הנעל האדומה", "שלגיה" ו"סינדרלה". כשהייתה בת 18, שיחקה בסדרה "שכנים" בערוץ הראשון בטלוויזיה, המספרת על שכנים יהודים וערבים, לצידם של בסאם זועמוט, סלים דאו, גדי יגיל ועפרה ויינגרטן, אדון גילמה את דמותה של בתם של השכנים הערבים. בשנת 1992 זכתה אדון בתחרות מלכת היופי של המגזר הערבי, אחר-כך השתתפה בתחרות "הפנים של שנות התשעים". היא הציגה את קולקציית החורף של המעצב ששון קדם ב-2001 ודגמנה בתצוגות אופנה ובפרסומות טלוויזיה.

הסרט הפלסטיני הראשון שבו השתתפה אדון היה "שלושת היהלומים האבודים" בבימויו של מישל חלייפי משנת 1995. בסרט גילמה את דמותה של נערה פלסטינית שאביה כלוא בבית הכלא והיא מתגוררת עם אימה, הנערה מסתירה אדם שהמשטרה רודפת אחריו. בסרט "בחודש התשיעי" של עלי נאסר היא שיחקה פעילה פוליטית ערבית שחושדת שארוסה בוגד בה, זוכה פרס חבר השופטים בפסטיבל הקולנוע ירושלים, 2002. הסרט "מסיק הזיתים", של הבמאי חנא אליאס משנת 2003, הפקה משותפת פלסטינית-אמריקאית, שצולמה ברשות הפלסטינית. הסרט מגולל את מערכת היחסים של ראידה (ראידה אדון) עם שני אחים, מאזן שהשתחרר מהכלא הישראלי וטאהר, העובד ברשות הפלסטינית. ראידה מנהלת רומן בתחילה עם טאהר ואחר-כך עם מאזן. במחזה "חברון" משנת 2007 תסריט מאת תמיר גרינברג, קופרודוקציה של הקאמרי והבימה, בבימויו של עודד קוטלר. בסרט זה גילמה אדון את דמותה של סאמר כנעאני, פלסטינית שבנה הורג את בנו של המושל היהודי, שלקח את תפקידו של בעלה המוכתר, מה שמוביל אותה אל מותה בידי חייל צה"ל.

שיחקה בתיאטרון הפלסטיני "אלחכוואתי" (המספר) בירושלים, בין השאר בהצגה "המשהו" משנת 2000, עיבוד למחזה "הכובע והנביא" של הסופר הפלסטיני ע'סאן כנפאני, בבימויו של יעקוב אסמעיל. בהצגה זו אדון גילמה את דמותו של "המשהו", דמות שמופיעה בפני בחור הסובל מסכיזופרניה, ושילבה בתפקיד ריקוד. ההצגה השתתפה בפסטיבל תיאטרון במצרים. בתיאטרון "אלחכוואתי" שיחקה גם בהצגות "יריחו בשנת האפס" 1995, "העיניים שרואות" 2005. שיחקה גם בפסטיבל עכו לתיאטרון אחר.

בתיאטרון הקאמרי שיחקה בהצגה "פלונטר", פרי שיתוף פעולה ביצירה ובכתיבה של הבמאית יעל רונן והשחקנים. ההצגה מגוללת את סיפורם של שני העמים, היהודי והפלסטיני, מנקודת ראות של כל אחד מהם. משחקים בו תשעה שחקנים: חמישה יהודים וארבעה ערבים, וכל אחד מהשחקנים משחק דמות של ערבי ודמות של יהודי. ההצגה הייתה במסע הופעות בכל העולם. ב-2005 הייתה אדון מועמדת לפרס התיאטרון הישראלי לשחקנית המבטיחה, על תפקידה בהצגה "פלונטר", בבימויה של יעל רונן.

• שיחקה בסרט הישראלי "חצוצרה בואדי", סרטם של סלבה צ'פלין ולינה צ'פלין, עיבוד של עמית ליאור לספרו של סמי מיכאל, בתפקיד מרי שמאוהבת בבחור ערבי ונכנסת ממנו להריון, אך לא מתחתנת איתו, אלא עם מישהו אחר. מרי תומכת ומעודדת את אחותה הודא שמתאהבת בבחור יהודי שגר בקומה מעליהם בשכונה הערבית ואדי ניסנס, 2002. אדון זכתה בפרס שחקנית המשנה הטובה ביותר בפסטיבל הסרטים בלורדייל על תפקידה, הסרט זכה בפרס האקדמיה הישראלית לדרמה הטובה ביותר ובמקום הראשון בפסטיבל הסרטים ב-2002.
• "אספלט צהוב", סרטו של דני ורטה (נוקיו) משנת 2000, זכה במקום ראשון בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה, בו שיחקה את סוהילה, צעירה בדואית, אם לשלושה ילדים ונשואה לגבר בן שישים, שמתאהבת במתנחל.
• "בחודש התשיעי", סרטו של עלי נאסר (2002).
• "איים בחוף", סרטו של יעוד לבנון, גילמה את דמותה של סוהא, 2003.
• "עוד אני הולך", כתב וביים יקי יושע, בתפקיד אימו של הילד, 2010.
• "אשליות/הבלוק", סדרת פנטזיה, בתפקיד קוקסינל, בבימויו של חיים בוזגלו, לצורך התפקיד הסתובבה במועדוני גייז, הלכה למופעי דראג ולמדה את שפת הגוף שלהם, 2002.
• "טירונות", בתפקיד סוהא, נערה שבורחת מאביה, שמעוניין להשיא אותה לגבר מבוגר וקושר אותה לדלת של אוטו, על-מנת שלא תוכל להימלט. היא מצליחה לברוח, תוך שהיא נגררת עם דלת הקשורה לגופה, ומגיעה למתקן אימונים של הצבא, שם החיילים משחררים אותה, 2001.
• "שלווה", בחורה שנאנסת בידי אחיה וממציאה לעצמה דמות דמיונית של יהודייה שמתגוררת עם בן זוגה בתל אביב, בבימוי חיים בוזגלו, 2004.
• "זינזאנה", לילה, פלסטינית היושבת בכלא כיוון שהורשעה בסיוע לרצח נהג מונית, 1999.
• "תמרות עשן", מונה, בת-זוגו הדרוזית של אלוף הפיקוד, בעלת אזרחות סורית, 2008.
• "פאודה", אום נידאל, רעייתו של השייח אבו נידאל עוודאללה ואימם של סמיר ונידאל. (עונה 2) 2017.

ראידה אדון חייתה שנתיים במנזר. בשנים 1999–2002 למדה אדון במחלקה לאמנות ב"בצלאל" וקיבלה תואר ראשון באמנות.

ב-2001 הופיעה בהצגת היחיד "פסאתין" (בערבית: שמלות) הציגה בכיכר שייח עבדאללה בעכו וזכתה עליה לציון לשבח כיוצרת וכשחקנית בפסטיבל עכו ואדון הוכרזה כתגלית הפסטיבל. ההצגה בבימוי מאזן גטאס.^[1] זוהי הפקה של אדון, בהשראת עבודת הווידאו שלה בשם: "פסאתין". ההצגה שילבה משחק ואמנות פלסטית. ברקע הוקרן מיזם הווידאו ארט שלה לקול צלילי נגינתו של יוסף חביש. זהו סיפור אמיתי על בחורה שגרה בעבר בעכו ויוצאת מהעיר באישון לילה בחברת שני בחורים, השלושה מגיעים ללבנון, שם הם לומדים להילחם וחוטפים מטוס. הישראלים תופסים אותה, היא נכנסת לכלא ובמסגרת חילופי שבויים היא משתחררת, אך לא חוזרת לישראל, אלא מוגלית לארץ אחרת. אדון משחקת אותה ומספרת את סיפורה ולובשת כל פעם שמלה שחורה. בכל שמלה שהיא לובשת היא מספרת סיפור אישי על אישה שחיה בשנת 1948. בסוף הסיפור הבחורה שהיא אחת הדמויות שהיא מגלמת דמות שנתפסה בידי הישראלים, ואז חוקר ישראלי חוקר אותה ואונס אותה. ההצגה הופיעה בכיכר עבדאללה, בעיר העתיקה של עכו, השכונה בה נולדה אדון.

לימדה דרמה ב"יד ביד", בית ספר דו-לשוני ערבי-יהודי בירושלים, לימדה אמנות בהוסטל לחולי נפש ובמוזיאון ישראל, בירושלים.

• 2002 - פרס שחקנית המשנה הטובה ביותר בפסטיבל הסרטים בלורדייל, על משחקה בהצגה "חצוצרה בואדי".
• 2002 - מלגות קרן שרת אמריקה ישראל וקרן רבינוביץ'.
• 2008 - פרס השר לאמנות ערבית.
• 2011 - "פרס אומן מורה" (בפעם השנייה) לאמנות הפלסטית מטעם משרד התרבות. לפי תנאי הפרס הייתה צריכה לבחור ללמד קבוצה מבית ספר בפריפריה וללמד אותם אמנות יום בשבוע, אדון בחרה ללמד אמנות בבית ספר בפוריידיס.
• 2012 - פרס שרת התרבות לאומנות פלסטית לאומנית מצטיינת.
• 2023 - פרס שולמית אלוני על יצירתה "זרות".^[2]

• פסאתין (2001), 12 דקות

הכפר הערבי ליפתא ננטש על ידי תושביו הפלסטינים בעת מלחמת העצמאות. מאז המקום שומם, שרידי בתים נטושים שלידם צומחים גידולי פרא. אדון תפרה שמונה שמלות שחורות וארוכות, כל אחת באורך 180 ס"מ, תלתה אותן על גג בית, בין הבתים, בחדר המדרגות ובתוך המעיין. השמלות הריקות ללא גוף מדמות את הבתים הריקים ללא התושבים.

• לעבר החומות (2005), 5.5 דקות

נשים, גברים וילדים לבושים לבן צועדים לעבר חומת עכו העתיקה. הם נושאים עמם חפצים שונים, לרגע נגלים פניהם ואחר-כך הם נדמים כצלליות זועקים ללא קול. כמהים במבטם, כבדים בהליכתם כבאבל. אלו הם מתים שבאים להעיר את העיר הנמה את שנתה ולחשוף זכרונות כואבים.

• בית (2002), 5.5 דקות

אדון נולדה בעיר החוף עכו וחלמה בילדותה שהיא נסיכה ועל נסיך על סוס לבן. במציאות חלומות כאלה אינם מתקיימים. אדון רצתה להישאר ילדה, בנתה ארמון, לבשה לבן, חזרה אל השוק כשהיא נושאת את הארמון על ראשה, לידה עברו נשים, גברים וחיילים והיא חיפשה להגן על החלום ולמצוא מקום בטוח לביתה ויצאה לים.

• געגועים (2003), 3 דקות

חומה נבנית בארץ ישראל ומפרידה בין החלקים השונים של הארץ ובין הפלסטינים משני עבריה, אדון תהתה אם בעקבות בניית החומה יצטרכו הפלסטינים לשוחח זה עם זה באמצעות רמקול, אם הוא שוב יפצל את הפלסטינים שחיים כאן ומתי יבוא הקץ למחסומים ולהפרדה.

• לידה מחדש (2007)

המיצב עוסק ביחס של התרבויות השונות למוות, נושא שבני האדם מפחדים לגעת בו, האדם תמיד דבק בחיים, גם כשימיו ספורים. המיצב מציג את האמונות השונות ביחס למוות באסלאם ובהינדואיזם, הוא דן בשאלה לאן הנשמה נעלמת והולכת וביחס לגוף שעובר שינויים רבים מהלידה עד המוות.

• זיכרון הגוף (2011)

העבודה מציגה את טקס החתונה שמושתת על קדושת החתונה ועל כך שבני הזוג טהורים לפני ההתייחדות. החתונה מוצגת טקס מעבר המשקף השפעות דתיות על מעמד הגבר והאשה. הוא מראה את התפקיד שמסמל שיער האישה: שיער ארוך הוא סמל לעולם הילדות התמים וגזיזת השיער עם החתונה הוא סמל לפרידה מעולם הילדות.

• אדון מציירת והיא גם אמנית וידאו, שיצרה שש עבודות וידאו ארט. ציוריה ומיצבי הווידאו ארט שלה הוצגו בתערוכות רבות בארץ ובתבל.
• במאי 2010 הציגה בבית האמנים בירושלים בתערוכת "קרן עדי להבעה יהודית באמנות ובעיצוב" בנושא "שבר ותיקון".

מדיה וקבצים בנושא ראידה אדון בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של ראידה אדון
• ראידה אדון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• ראידה אדון, דף שער בספרייה הלאומית
• ראידה אדון, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
• ראידה אדון באתר אידיבי
• המועמדים בשנת 2005 הקטגוריה:שחקנית מבטיחה: ראידה אדון - על תפקידים שונים בהצגה "פלונטר", אתר פרס התיאטרון הישראלי
• ראידה אדון באתר התיאטרון הקאמרי
• אלי ערמון אזולאי, ביקור סטודיו אצל ראידה אדון, באתר הארץ, 30 בדצמבר 2011
• אהרון ברנע מראיין את ראידה אדון בתוכנית "מחוץ לזמן" של ערוץ הכנסת, באתר יוטיוב, 04.15 חלק א'
• אהרון ברנע מראיין את ראידה אדון בתוכנית "מחוץ לזמן" של ערוץ הכנסת, באתר יוטיוב, 04.15 חלק ב'
• ענת גורן, החיפוש: הילדה שניקתה משרדים וגנבה ציורים מחפשת את האיש שראה שיש לה כישרון , באתר nana10‏, 12 ביוני 2017