קשקשת

תמונה מוגדלת של קשקש גדול
מיקום אנטומי	קרקפת
קישורים ומאגרי מידע
MeSH	D063807

קשׂקשׂת (בלשון הדיבור גם קשקשים, ובעבר נקראה גם פיטיריאזיס קפיטיס – Pityriasis capitis) היא עור מת שנאסף על הקרקפת. היא נגרמת כתוצאה מהשרה מרובה מדי של תאי עור מתים מהקרקפת. תאי עור מתים ונושרים באופן טבעי, ולכן השרה מועטה היא טבעית ונפוצה למדי וסביר להניח שלא תטריד את האדם מבחינה אסתטית. לעומת זאת, בני אדם מסוימים, מסיבות מחלת עור או כתוצאה מגורמים סביבתיים, חווים השרה חריגה בכמותה הגדולה, שאליה יכולים להתלוות אדמומיות או גרד של העור, ואי-נוחויות אחרות. ברוב המקרים קשקשת יכולה להיות מטופלת בקלות בעזרת שמפו ייעודי. חלק מהשמפואים (בעברית תקנית: תחפיפים) ניתנים על ידי רופאי עור, בהתאם לסוג הקשקשת שאובחנה. קשקשת לא זוהתה כגורם לנשירת שיער או להיווצרותה של קרחת.

השרה מרובה יכולה גם להיות תסמין לסבוריאה דרמטיטיס, פסוריאזיס, זיהום פטרייתי או כתוצאה מהתרבות חריגה של כינת הראש.

קשקשת היא תופעה כלל עולמית וגורמת לאנשים רבים בעיות חברתיות או פגיעה בדימוי העצמי.

אבחון האטיולוגיה (סיבתיות) לקשקשת נעשה אצל רופא עור (דרמטולוג). לרוב מדובר בפתולוגיה דרמטולוגית מוכרת הניתנת לטיפול בשמפו רפואי ולעיתים גם בשימוש באמצעים נוספים, לאו דווקא רפואיים גרידא, עליהם הרופא יכול להמליץ.

עם התחדשותה הבלתי פוסקת של שכבת עור האפידרמיס, תאי עור ישנים נדחפים החוצה, שם הם בסופו של דבר מתים ונושרים. אצל רוב בני האדם תאי עור אלה קטנים מכדי שיהיו נראים. לעומת זאת, תנאים מסוימים גורמים לתחלופת תאים מהירה באופן חריג, במיוחד באזור הקרקפת.

אצל רוב הסובלים מקשקשת תאי העור מתבגרים, מתים ונושרים כעבור יומיים עד שבוע, לעומת כחודש אצל בני אדם ללא קשקשת. התוצאה היא תאי עור מתים, לעיתים שמנוניים, הנושרים בכמות ובגודל רב יחסית ונראים כפתיתים לבנים או אפורים-צהובים על הקרקפת או הבגדים.

גורמים אפשריים לקשקשת:

• עור שמנוני שמתבטא בריבוי בלוטות חלב שומני או הפרשת חלב שומני.
• מחלת עור כמו סבוריאה, סבוריאזיס, או פסוריאזיס אשר הופעתם בקרקפת ניתנת לרוב לטיפול בשמפו מתאים.
• תוצר לוואי מחילוף חומרים של מיקרואורגניזם (באופן פרטני, פטריית שמרים בשם מלסזיה – Malassezia).
• רגישות או פגיעות אישית.

ספרות רפואית מחקרית ותיקה מציינת את פטריית הקשקשת מלסזיה (שנקראה קודם בשם פיטירוספורום אובלה - Pityrosporum ovale) כגורם לקשקשת. בעוד שפטרייה זו נמצאת באופן טבעי על-פני עורם של אנשים בריאים וגם של הסובלים מקשקשת, לאחרונה זוהתה פטרייה שאזור מחייתה הייחודי הוא עור הקרקפת (מלסזיה גלובוסה – Malassezia globosa) כגורם האחראי לתופעה. פטרייה זו מעכלת טריגליצרידים הנמצאים בבלוטות החלב על ידי הפרשת אנזים הליפאז – Lipase. תוצאת חילוף החומרים של הפטרייה היא תוצר לוואי של חומצת שומן (ליפידית). חדירת חומצות השומן לשכבה העליונה של האפידרמיס, השכבה הקרנית של העור (Stratum corneum), גורמת לתגובה דלקתית אצל אנשים בעלי רגישות לחומצה זו. זו בתורה, גורמת להפרעה בהתחדשות הקבועה של העור ומביאה להתבקעות לא מסודרת של תאי העור בשכבה הקרנית.

סילוק הפטרייה מביא לשינוי מהותי בהיקף תופעת הקשקשת. שימוש קבוע בשמפו נגד קשקשים מפחית הופעה חוזרת של הפטרייה ואיתה הקשקשת. קיימים סוגים רבים של שמפו המונעים את תופעת הקשקשת באמצעות רכיבים פעילים שונים. קיימים שמפואים רפואיים המיועדים לסוגים מסוימים של קשקשת, ואלו ניתנים לרוב אחרי אבחון של רופא עור. להלן המרכיבים המקובלים בשימוש בתכשירים אלה: אבץ פיריתיון (אנ'), קטוקונאזול (אנ'), סלניום גופרי (אנ'), פירוקטון אולאמין (אנ'), תמצית אלכוהולית של בזלת פחם,^[1] שמן עץ התה ועוד.

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: פיטיריאזיס קפיטיס
ערך מילוני בוויקימילון: קשקשת
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קשקשת

• איתי גל, קשקשים: איך להיפטר מהם בצורה היעילה ביותר, באתר ynet, 22 באפריל 2004
• יורי בולטקס, קשקשים בזקן: איך מטפלים בזה?, באתר "המגזין לגבר המזוקן", 13 בדצמבר 2018
• אלכס אלטס, עונת הקשקשים כאן: איך נפטרים מהם?, באתר nrg‏, 1 ביוני 2015
• יעל גרופר, מה גורם לקשקשים ואיך אפשר להיפטר מהם?, במדור "שאל את המומחה" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 12 ביולי 2016
• קשקשת, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)