PROFILPELAJAR.COM

קְרוּם
Крум
לידה	755; פאנוניה, שהייתה בשליטת האווארים
פטירה	13 באפריל 814 (בגיל 59 בערך); אדריאנופול
שם מלא	קרום בן טוקטו חאן בולגריה
מדינה	האימפריה הבולגרית הראשונה
מקום קבורה	פליסקה האימפריה הבולגרית הראשונה
שושלת קרומובה, בבולגרית Крумова
תואר	חאן בולגריה
אב	טוקטו, שליט בולגריה בין 766–767.
אם	סוויטלאנה
צאצאים	אומורטאג, בּודִין
	803–814; (כ־11 שנים)
	→ קארדאם אומורטאג ←

קְרוּם (בבולגרית: Крум) היה חאן האימפריה הבולגרית הראשונה, לפחות מ-803 ועד 814. התאריך המדויק בו החל לשלוט על בולגריה אינו ידוע, אם כי היסטוריונים מעריכים שכנראה היה זה מאוחר יותר מ-796 ומוקדם יותר מ-803. התיעוד הוודאי שלו כשליט הוא מ-803. בתקופתו של קרום התרחבו גבולות בולגריה, לפרקים, מהדנובה האמצעית ועד הדניפר ומאדירנה ועד הרי טאטרה. בנוסף להיותו מצביא מחונן, נודע קרום, גם בקובץ החוקים הכתוב שהנהיג באימפריה, אשר היה הקובץ הכתוב הראשון בתולדותיה.

ראשית חייו ותחילת שלטונו

קרום היה בנו בכורו של טוקטו, חאן בולגריה בין השנים 766–767 והוא נולד כפי הנראה ב-755, בפאנוניה כאשר הייתה בשליטת האווארים. קרום הקים את שושלתו שלו המכונה קְרוּמוֹבָה, אם כי יש להניח שאביו טוקטו היה נצר לשושלת דולו, השושלת המרכזית של האימפריה הבולגרית הראשונה. תאוריות נוספות מייחסות לו מוצא מקדוני, אם כי הן פחות סבירות ונועדו לשרת את הנרטיב ההיסטורי הבולגרי, המקשר את השליט למולדת ההיסטורית, קל וחומר כשחבל מקדוניה הוא חלק ממנה. שם אימו סוויטלאנה והיא הייתה בת לשבט סלאבי, עניין שעשוי להסביר את תיאורו של קרום, בידי מספר מתעדים ביזנטיים, כבהיר שיער ועיניים^[2]. בשנת 805 ניצל קרום את החלשותם של האווארים והרחיב את גבולותיו לכוון הרי הקרפטים, חבל טרנסילבניה ולאורך מעלה הדנובה, עד מזרח פאנוניה תוך יצירת גבול משותף בין האימפריה הבולגרית לאימפריה הפרנקית תחת שלטונו של קרל הגדול.

הרחבת גבולות האימפריה

הרחבת הטריטוריה של האימפריה, הביאה אותו למסלול התנגשות עם האימפריה הביזנטית. ב-807 הובסו הביזנטים בעמק הנהר סטרומה וב-809 כבש קרום את סארדיקה, תוך שהוא טובח בחיל המצב בעיר. בתגובה, ב-811 הקיסר ניקפורוס הראשון, ארגן מסע מלחמה לתוך האימפריה הבולגרית בראש צבא גדול. כל ניסיונות הבולגרים לחסום את התקדמות הביזנטים עלו בתוהו וב-20 ביולי 811, נכבשה עיר הבירה פליסקה, תוך שהביזנטים הורגים באוכלוסייה המקומית. קרום ארגן מחדש את צבאו, נקט בטקטיקות של לוחמת גרילה וטמן מארבים במעברים הצרים של הרי הבלקן, לצבא הביזנטי הכבד והמסורבל בעת שהיה בדרכו חזרה לקונסטנטינופול. הביזנטים נפלו למלכודת וב-26 ביולי ניגף צבאו של הקיסר, הוא עצמו נהרג ובנו ניצל בעור שיניו^[3].

קרום ניצל את אי הסדר השלטוני שנבע ממותו של ניקפורוס הראשון והדחת בנו ופלש לשטחי האימפריה הביזנטית, תוך שהוא כובש שטחים בתראקיה. מעמדת כוח זו הציע קרום לקיסר הביזנטי החדש מיכאל הראשון חוזה שלום, אך הוא סרב. הסירוב הוביל לתקיפה נוספת וכיבוש העיר נסבר בסתיו 812. כעת ניצב צבא האימפריה הבולגרית, בעמדה המאיימת על הבירה הביזנטית. ניסיון נוסף להתקדם בתראקיה נבלם על ידי הצבאות הביזנטיים.

אחריתו

הקיסר הביזנטי מיכאל הראשון, כינס את כל צבאו וגמר אומר לחסל אחת ולתמיד את האיום הבולגרי על האימפריה. 30,000 חייליו של מיכאל הראשון, נפגשו עם 16,000 חייליו של קרום ליד אדריאנופול, ב-22 ביוני 813 והובסו בתבוסה מוחצת. הקיסר ומפקדיו נסו מהמערכה לקונסטנטינופול, כאשר פרשיו של קרום דולקים אחריהם עד לעיר ולמעשה מטילים עליה מצור. בשל התבוסה ויתר מיכאל הראשון על כסאו^[4].

הקיסר החדש לאון החמישי, הזמין את קרום למשא ומתן על חוזה שלום בין האימפריות, כשכוונתו לטמון לו מארב ולהרגו. קרום נחלץ אך בקושי מהקרב, כשהוא פצוע וכנקמה החריב את סביבות עיר הבירה, כבש את אדריאנופול והגלה את תושביה אל מעבר לנהר הדנובה. בהמשך, העמיק את חדירתו לשטח הביזנטי, כשכבש את העיר ארקאדיופוליס, (בימינו העיר לילבורגז שבטורקיה). כעת, היה זה קרום שגמר אומר לחסל אחת ולתמיד את האיום הביזנטי והוא נערך להכנעתה של קונסטנטינופול. בטרם השלים את הכנותיו, הלך קרום לעולמו במפתיע ככל הנראה מהתקף לב או שבץ, ב-13 באפריל 814. את כסאו ירש בנו אומורטאג^[5].

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קרום בוויקישיתוף

קרום, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ Fine, John Van Antwerp (1983), The Early Medieval Balkans: A Critical Survey from the Sixth to the Late Twelfth century. University of Michigan Press, pp. 94
^ Fine, John Van Antwerp -שם.
^ Bury, J.-B. (1912). A History of the Eastern Roman Empire from the fall of Irene to the accession of Basil I (802—867). Macmillan & Co., Ltd., London
^ John Haldon, The Byzantine Wars, Tempus, 2001.
^ גז'לב ואסיל, בולגריה בימי הביניים, ורשה, 1986 (בפולנית).