בקרדיצה התגורו מספר משפחות יהודיות, אך לא הייתה קהילה מאורגנת. ב-1928 נמנו במקום 49 יהודים והם נסמכו הלכתית על קהילת טריקלה.[1] במהלך מלחמת איטליה–יוון הגיעו לקרדיצה פליטים יהודים בעיקר מאתונה ומטריקלה ומספר היהודים בעיר עלה ל-150.[2] בהמשך, לאחר הכרעת המערכה על יוון לטובת גרמניה הנאצית, חולקה הממלכה לשלושה אזורי שליטה ואזור קרדיצה נכלל באזור הכיבוש האיטלקי, ובו מצב הקהילות היהודיות היה טוב יחסית לעומת אזורים אחרים. לאחר יציאת איטליה מהמלחמה נכנסו הגרמנים לשטחים שנשלטו על ידי האיטלקים. כבר בראשית אוקטובר 1943 נמלטו מאות יהודים מטריקלה, קרדיצה, וולוס, ולאריסה אל כפרי הסביבה וזכו לחסותם של אנשי חזית השחרור היוונית.[3] חלק מיהודי קרדיצה ניצל משואת יהודי יוון ובתוכם ההיסטוריון ראובן בונפיל ובני משפחתו. לאחר שחרור יוון שבו לקרדיצה משפחות בודדות, בינואר 1946 הייתה במקום קהילה ובה 83 נפשות בכ-24 משפחות.[4] וב-1959 נמנו בקרדיצה 51 יהודים.[5][1]
ב-2017 נחנכה בכפר אמרנטוס אנדרטה הנצחה לתושבי הכפר אשר בין השאר הסתירו בתקופת המלחמה 62 יהודים מקהילת קרדיצה.[6]