קציעות (נודעה בתחילה גם כ"גבעת רחל") הייתה היאחזות נח"ל שהוקמה ב-28 בספטמבר 1953 במטרה להציב נוכחות ישראלית בשטח המפורז של פיתחת ניצנה. למרות שלאחר מבצע קדש בוטל המעמד המפורז של פתחת ניצנה, ההיאחזות המשיכה להתקיים בתקווה שהיא תאוזרח. אולם, לאחר מלחמת ששת הימים, משהגבול התרחק מהאזור ותשומת הלב להתיישבות נדדה לאזורים שנכבשו במלחמת ששת הימים, ההיאחזות ננטשה.

בתחילה נקרא המקום "גבעת רחל", על שם בתו של קצין אג"ם של פיקוד הנח"ל, ובדומה לשם "גבעת רות" שניתן להיאחזות הקרובה שנקראה על שם תל אבו רות'ה הסמוך אליו. במאי 1954 פרסמה ועדת השמות הממשלתית הודעה עם שמות נכונים ליישובים ובה נמסר שהשם "גבעת רחל" הוא טעות ויש לקרוא למקום קציעות^[1]. השימוש בשם גבעת רחל נמשך עד סוף שנות ה-50 אך לבסוף דעך ונעלם.

ההיאחזות הוקמה ביום שני, 28 בספטמבר 1953 על ידי חברי גרעין צ'יפ למשאבי שדה. מכיוון שהיא הוקמה בשטח מפורז, הוסוו חיילי הנח"ל שהקימו את המקום כקבוצת אזרחים שאליהם נלוו מספר שומרים חמושים. מפקד המקום היה ישראל אליעזרי^[2]. מחוץ לשטח המפורז, הוקם כחודש מוקדם יותר, "גבעת רות", בפיקודו של דני מט, שהיוותה את העורף הצבאי של ההיאחזות.

כדי לשוות למקום אופי אזרחי, חיילי הנח"ל זרעו במקום 200 דונם שעורה, קיימו לול קטן^[3] של 100 תרנגולות ועדר קטן של כבשים^[4]. כן נטעו במקום עצי פרי משבעת המינים ודשא. בינואר 1955 התקיים במקום טקס לציון חיבור המקום למים מבאר ישנה^[5]. המקום סבל מסחף קרקע והתקשה למצוא ענף חקלאי לפרנסה^[6]. בשנת 1960 היו בלול 900 תרנגולות וכן היה גן ירק של 30 דונם^[7].

קציעות נותרה במשך שנים היאחזות נח"ל בודדה בכל האזור. התקוות לאזרח אותה נכזבו^[8] ולאחר מלחמת ששת הימים הועברה קציעות לאחריות הנח"ל הדתי^[9], ובהמשך נזנחה^[10].

• רות ורחל על גבול מצרים, דבר, 16 באוקטובר 1953
• שבתי קפלן, ניצני ההתיישבות בניצנה, על המשמר, 8 בדצמבר 1953