רק שלושה שירים של קסמונה מוכרים כיום, וזאת מכיוון שצוטטו בשתי אסופות מאוחרות: חיבורו של א-סיוטי, "נוזהת אל-ג'ולסא פי אשעאר אל-ניסא" (אנתולוגיה של שירי נשים),[1] וחיבורו של אחמד מוחמד אל-מקארי, "נפח אל-טיב".[2] נראה שא-סיוטי, ואולי גם אל-מקארי, הסתמכו על אנתולוגיה מוקדמת יותר של שירה אנדלוסית, "כתאב אל-מע'רב" מאת אבן סעיד אל-מע'רבי.[3]
ביוגרפיה
מעט ידוע על חייה של קסמונה. שני מקורות מספרים כי אביה היה יהודי, וכי הוא לימד אותה את אמנות הפואטיקה. אל-מקארי מכנה את האב "אסמאעיל אל-יהודי", אולם א-סיוטי מכנה אותו "אסמאעיל בן בגדאלה אל-יהודי", ואומר שקסמונה חיה במאה ה-12.[4] יש סברה לפיה אביה של קסמונה היה רבי שמואל הנגיד (מת 1055-1057),[5] או שהיה אחד מאבות המשפחה, אבל היסודות לכך מוטלים בספק.[6]
1.
האחד הוא חלק מאתגר שירי שהתחיל אביה של קסמונה. כך הוא מתחיל:
لي صاحبة ذات بهجة قد قابلت ... نفعاً بضر واستحلت جرمها
יש לי חברה בעלת שמחת חיים, היא מחזירה ... צרה תמורת חביבות
ועל כך משיבה קסמונה:
كالشمس منها الدر تلبس نوره ... أبداً ويكسف بعد ذلك جرمها
כמו השמש, ממנה נמלאת הלבנה באור ... אבל למרות זאת מכסה אותה.
המילה החסרה בבית השיר היא כנראה מילה המתייחסת לאישה.[8]
2.
בהקדמה לשיר המפורסם ביותר של קסמונה, המצוטט לרוב באסופות שירה ערבית, מסופר שיום אחד היא הביטה במראה וראתה שהיא יפהפייה ובשלה לנישואין.[8] ואז היא דקלמה בית שיר זה:
أرى روضة قد حان منها قطافها ... ولست أرى جان يمد لها يدا
فوا أسفي يمضي الشباب مضيعاً ... ويبقى الذي ما إن أسميه مفردا
