ג'לאל א-דין עבד א-רחמן בן אבו בכר בן מחמד אלח'דירי א-סוּיוּטי (שם מלא בערבית: جلال الدين عبد الرحمن بن أبي بكر بن محمد الخضيري السيوطي) חי בין השנים 1445–1505 לספירה[1].
היה איש דת מצרי, מורה ומומחה בתחום ההלכה והמשפטים, ואחד מהסופרים הבולטים בתקופתו, אשר הקדיש את כתביו לתאולוגיה והלכה אסלאמית. מזוהה עם האסכולה השאפעית, ונחשב לאחד מפוסקי ההלכה המכובדים ביותר באסכולה השאפעית בפרט, ובאסלאם בכלל[2].
חייו
א-סויוטי נולד ב-3 באוקטובר 1445 בקהיר. אמו הייתה ממוצא טורקי, ואילו אביו ממוצא אוזבקי, בעוד שעל פי א-סויוטי בעצמו, הוא למעשה נצר לשושלת מבגדאד (משפחה שלו הם נצר ללוחמים אוזבקים מאזור קוקנד שהתיישבו בעיראק אחרי כבושה)[3]. משפחתו היגרה לאסיוט שבמצרים הממלוכית, ולכן הוא זכה לשם "אסויוטי". אביו, אשר למד ולימד הלכה אסלאמית על פי האסכולה השאפעית, נפטר כשג'לאל א-דין היה בגיל חמש[4].
בגיל 18 החל ללמד הלכה אסלאמית על פי האסכולה השאפעית, באותו מסגד שבו אביו נהג ללמד. בד בבד הצטרף א-סויוטי למסדר הסופי השאד'לי (בערבית: الطريقة الشاذلية).
במהלך חייו זכה ג'לאל א-דין א-סויוטי לתואר הנכסף "מוג'דד" (בערבית: مجدد) אשר משמעותו: "המחדש", והכוונה בזה היא לאדם אשר מחיה מחדש את הדת[6].
א-סויוטי מת ב-18 באוקטובר 1505.
כתביו
ג'לאל א-דין א-סויוטי כתב על נושאים רבים. את דבריו הוא העלה על כתב על פני כ-900 יצירות.
אבן עמאד אמר עליו: ”רוב יצירותיו נעשו מפורסמות כבר בתקופת חייו. יכולתו לכתוב הייתה פנומנלית”.
אחד מתלמידו אמר ”הייתי פעם עם השייח' א-סויוטי, והוא השלים באותו יום שלושה כרכים”.
בנוסף ליצירותיו בנושא הדת, כתב א-סויוטי גם בנושא הרפואה. כמו אבן אל-ג'ווזי, גם כתביו הרפואיים של א-סויוטי מבוססים כמעט לחלוטין על מסורות של הנביא מוחמד.
בין יצירותיו המפורסמות ביותר ניתן למצוא את:
תפסיר אלג'לאליין ( تفسير الجلالين), אשר נחשב לאחת מפרשנויות הקוראן המקובלות ביותר בקרב המוסלמים.
א-טיב א-נבווי (الطب النبوي), אשר בנוי כלקסיקון רפואי.
