המילה "קלפאק" נכנסה לשפות סלאביות בבלקן - בולגרית, סרבית, וגם במזרח אירופה - רוסית ואוקראינית - "קולפאק", "קובפאק".
ברוסית מכנים "קולפק" סוגים רבים של כובעים - הכובעים של הליצנים ("דוראצקי קולפאק" дурацкий колпак, "שוטובסקי קולפאק" Шутовской колпак), המצוידים לפעמים בפעמונים, הכובע של הטבחים או שפים ("פובארסקוי קולפאק" Поварской колпак), מצנפת לילה ("נוצ'נוי קולפאק" Ночной колпак), וכך נקראות גם המצנפת הפריגית והקסדה היוונית העתיקה.
מקור המנהג הוא מפולין "בפולין הונהג אות קלון בשנת 1285, ויהודים רבים היו חייבים ללבוש מלבושים ארוכים, לחבוש קולפאק (כובע פרווה אצטווני) ולחגור מטפחת במקום חגורה.
במרוצת הדורות נתקדש לבוש זה על ידי היהודים וכאשר עלתה ההצעה ב 'סיים' (בית המחוקקים) בשנת 1789, לכפות על היהודים שיהיו לבושים ככל האזרחים, התנגדו הרבנים וראשי הקהילות ורוד בה גזירה נגד היהדות".[2]
מילים נגזרות
בהשפעה אוקראינית עברה המילה "קולפאק" גם ליידיש, בצורה "קולפיק" המציינת כובע גבוה מפרווה חומה הנהוג אצל חלק מהרבנים החסידים.
ברוסית ואוקראינית מ"קולפאק" נגזרה גם המילה "קלובוק" המציינת ברוסיה ובאוקראינה את הכובעים המיוחדים של ראשי הכנסייה הנוצרית אורתודוקסית או פראבוסלבית (פטריארכים, בישופים) ושל ראשי הכנסייה "היוונית-קתולית" (המאוחדת עם רומא) מאוקראינה.
תושבי הרי טאטרה חובשים כובעים לבד נמוכים הנקראים "קלובוק" Kłobuk. כובעים דומים חובשים גם החיילים שביחידות ההרריות של חיל הרגלים הפולני.