הנהר (בכחול) כקו הגבול (בכתום) בין פרס ומדי ללידיה במאה ה-6 לפנה"ס
קיזילאירמאק (בטורקית: Kızılırmak – "הנהר האדום") הוא הנהר הארוך בטורקיה[1]. מוצאו של הנהר ברמת אנטוליה, סמוך לעיר סיוואס. הוא זורם דרומה ומערבה ולאחר מכן פונה צפונה ומזרחה בקשת גדולה, ונשפך אל הים השחור בדלתה שהוא יוצר, בין הערים סינופ ממערב וסמסון ממזרח. בדלתת הנהר מספר אגמים קטנים, והיא נחשבת לבית הגידול החשוב ביותר לציפורים בטורקיה. מחקרים לאורך עשרים שנה גילו כי ספיקתו הממוצעת של הנהר עומדת על 184 מ"ק לשנייה, אך זו נעה בין עשירית מכמות זו לבין כמות גדולה פי תשעה (1673 מ"ק לשנייה). הנהר אינו משמש לשייט אך שבעה מפעלים הידרו-אלקטריים נבנו לאורכו ומפיקים חשמל ממימיו. שמו של הנהר נובע מגוון אדמדם שמעניקה לו תכולת המתכות הגבוהה שבמימיו.
היסטוריה
ביוונית נקרא הנהר "אליס" (Άλυς) (או "האליס"), מילה שמקורה במילה היוונית למלח. החתים כינוהו "מאראשאנטיה" (Maraššantia) או מאראשאנטה (Maraššanta). בתקופה זו שימש הנהר את גבולה הצפוני של לב האימפריה החתית, ולאחר מכן סימן את גבול תחום השפעתן של אשור ומדי. בעת העתיקה נחשב הקיזילאירמאק לקו הגבול שבין אסיה הקטנה לבין יתר חלקי יבשת אסיה. בשנת 585 נערך קרב האליס סמוך לנהר והוא שימש כקו הגבול בין לידיה לבין הממלכה האחמנית, עד שכורש הסיט את מסלולו על מנת שיוכל לחצות אותו[2] והגיע עד לחופי הים האגאי בשנת 547 לפנה"ס.
חקלאות
מי הנהר משמשים לגידול אורז וכן מתגוררים בו עדרי תאו מים.
