קורנליה ראו
Cornelia Rau

מדינה	גרמניה
השכלה	תיכון דוידסון Wakehurst Public School

קורנליה ראו היא אזרחית גרמנית ותושבת קבע באוסטרליה, שנעצרה שלא כדין לתקופה של עשרה חודשים בשנת 2004 וב-2005 במסגרת תוכנית המעצר המנדטורית של ממשלת אוסטרליה.

מעצרה הפך לנושא לחקירה ממשלתית שהורחבה מאוחר יותר לחקירה של למעלה מ-200 מקרים נוספים של חשד למעצר שלא כדין על ידי מחלקת ההגירה של ממשלת אוסטרליה.

היא נעלמה מבית החולים מנאלי ב-17 במרץ 2004, ובפברואר 2005, נחשף כי נעצרה שלא כדין במרכז המתקן לנשים בבריסביין, בית סוהר, ומאוחר יותר במרכז המעצר בקסטר, לאחר שסווגה כחשודה כפליטה או לא אזרחית על ידי מחלקת ההגירה כשסירבה לחשוף את זהותה האמיתית.^[1]

ראו הגיעה לאוסטרליה מגרמניה בשנת 1967, בגיל שמונה עשרה חודשים. משפחתה התגוררה באוסטרליה עד 1980 כשחזרו לגרמניה. הם גרו שם שנתיים, ואז עברו לאסיה ושוב לאוסטרליה בשנת 1983 שם הם נשארו. אף על פי שראו היא עדיין אזרחית גרמנית ודיברה קצת גרמנית בבית, בבית הספר ובמקומות אחרים היא דיברה אנגלית.

ראו למדה בבית ספר לאמנות ועבדה באירוח לפני שלקח עבודה כדיילת בחברת התעופה קוטאנטס. באפריל 1998 הצטרף ראו לכת בשם קניה תקשורת, אך ככל הנראה גורשה משם במהלך אירוע במלבורן.^[2][3]

באוקטובר 1998 אושפזה ראו במשך שלושה חודשים, לאחר שנראתה עם התנהגות בלתי יציבה, ככל הנראה בגלל הכת שהייתה בה.^[4] באותה התקופה היא אובחנה כחולה בהפרעה דו־קוטבית, אולם בהמשך אבחנו אותה הרופאים כחולה בסכיזופרניה. בשלב מסוים, הרופאים האמינו כי ראו סובלת מהפרעה דו־קוטבית סכיזואקטיבית.

בין ינואר 1999 למרץ 2004, אושפזה ראו עוד מספר פעמים, לאחר אירועים נוספים של התנהגות לא יציבה. בכמה הזדמנויות היא נעלמה לכמה ימים, ולפעמים נסעה מעבר לים, אך תמיד חזרה או יצרה קשר עם משפחתה, בדרך כלל עם אחותה, כריס ראו.

ב-1 בדצמבר 2003, ראו נעלמה, אך עד מהרה חזרה. ראו קיבלה טיפול תרופתי במצבה ולעיתים קרובות אושפזה בבית החולים, אך לא אהבה את הטיפול בגלל תופעות הלוואי.^[5] בסופו של דבר רופאיה של ראו ומשפחתה קבעו דיון בהוראת הקהילה ל-18 במרץ 2004, מה שהיה צריך להכריח את ראו ליטול תרופות.

ב-17 במרץ 2004, שחררה ראו את עצמה מבית החולים מנאלי ונעלמה. למחרת דיווח בית החולים מנאלי על ראו למשטרת ניו סאות' ויילס כ"חולה נעדרת", אף שלא ראו אותה בסכנה חמורה כלשהי.

ב-29 במרץ 2004 ראו הגיע לצפון קווינסלנד. היא נסעה בטרמפים לבדה. מכיוון שזו הייתה העונה הרטובה, ולא הייתה לה תוכנית עקבית לנסיעות, המקומיים דאגו לשלומה. ב-30 במרץ, המקומיים לקחו אותה לעיירה סמוכה, בחצי האי קייפ יורק. היא נלקחה למלון, שם התקשרו המקומיים למשטרת קווינסלנד. שם מסרה ראו כמה גרסאות לסיפור שלה, כשהיא מזדהה כאנה ברוטמאייר ואנה שמידט ודיברה אנגלית וגרמנית. היא אמרה שהיא תיירת ממינכן, גרמניה, וכי היא מתכננת להמשיך צפונה. עם זאת, היא לא הצליחה לספק שום תיעוד ואמרה כי אין אף אחד אחר באוסטרליה שיידע שהיא נעדרת.

ב-31 במרץ, המשטרה בקווינסלנד יצרה קשר עם מחלקת ההגירה (DIMIA) ומסרה לה את הפרטים שראו מסרה. לדברי המחלקה אין רשומות על הגעתו של אף אדם בשם אנה ברוטמאייר. המשטרה חזרה למלון, אך ראו עזבה, ובהמשך הם מצאו אותה כחמישה עשר קילומטרים צפונית לעיירה, שם הורו לה לחזור לתחנת המשטרה. שם היא העבירה מספר סיפורים שונים על איך ומתי נכנסה למדינה, אף אחד מהם לא היה עקבי. המשטרה פנתה שוב אל DIMIA, אשר ייעצה להם לעצור את ראו כחשודה כבלתי חוקי שאינה אזרח על פי הוראות חוק ההגירה האוסטרלי משנת 1958. נערך עליה חיפוש ובו דרכון נורווגי, ספר עם שני שמות (שניהם שונים מאנה וקורנליה) ו-2,413 דולר. בהמשך אותו יום היא הוסעה לקיירנס.

ב-2 באפריל ביקרה את ראו איריס אינדוראטו, קונסול הכבוד של גרמניה וצרפת בקיירנס. ראו תקשרה עמה בגרמנית, מכיוון שגורמים רשמיים לא ידעו באותה עת שראו יכולה לדבר אנגלית והניחו שהיא אזרחית גרמנית אבודה. אינדורטו אמרה שהשליטה שלה בשפה רהוטה אך "דמוית ילדים" מבחינת אוצר המילים וכי ראו לא הצליחה לזכור מידע בסיסי כמו שמות הוריה ואיפה היא נולדה.

ב-5 באפריל הועברה ראו לבריסביין ולמרכז מאסר לנשים בריסביין (BWCC), שם הושארה לחצי שנה. שם היא הושמה בקרב אוכלוסיית הכלא הכללית כיוון שלא היו קיימים מתקני מעצר להגירה בקווינסלנד. ראו הייתה מבחינה טכנית במשמורת של DIMIA, אף על פי שבפועל טופלה על ידי BWCC ושירותי המעצר של קווינסלנד.

בעת שהותה בכלא, ראו פגשה את דבי קילרוי, שניהלה ארגון בשם "האחיות שבפנים", כדי לתמוך בנשים בכלא. קילרוי פגשה אותה לראשונה בתחילת מאי, כאשר ראו הייתה ללא תרופות כבר חודשיים. ראו הזדהתה כאנה, אך דיברה איתה באנגלית רהוטה עם מבטא אוסטרלי. בכמה הזדמנויות, ראו ביקשה מקילרוי ליצור איתה קשר עם DIMIA, לשאול מתי תשוחרר מהכלא, מכיוון שהיא "לא עשתה שום דבר לא בסדר". אסירים אחרים הצהירו לתקשורת כי אנה ניסתה לטלפן ל-DIMIA אך לא הייתה מסוגלת כיוון שהיא לא זכרה מי היא.

ב-29 באפריל, קצין DIMIA יצר קשר עם יחידת הנעדרים במשטרת קווינסלנד, ושלח להם את המידע שאספו על אנה. מהיחידה נמסר כי אין להם רשומות התואמות את התיאורים שסופקו. ב-11 במאי, ראו שאלה אם היא יכולה להגיש בקשה לדרכון גרמני, ופקידים ב-DIMIA הכינו טופס עם השם אנה שמידט. ארבעה ימים לאחר מכן דחתה הקונסוליה הגרמנית בסידני את בקשת הדרכון, מכיוון שהיה בה מידע לא מספק. ב-17 ביוני, DIMIA יצרה קשר עם שגרירות אוסטרליה בברלין לצורך סיוע בזיהוי ראו.

במשך כל חודש יוני 2004, ככל שמצבה של ראו הידרדר, אסירים אחרים החלו לחשוד שהיא חולה, מכיוון שהיא צעדה ללא הרף כל היום וטרקה דלתות. קילרוי אמרה כי היא ניסתה להעלות את הנושא בפני גורמי BWCC, אך הם אמרו כי מדובר באחריות DIMIA. ב-5 ביולי הייתה אנה אחת מ -25 אסירים שנבדקו על ידי יחידת תקנים אתיים מממשלת קווינסלנד, שחקרה טענות על התעללות במערכת הכלא. במהלך הראיון שהוקלט, נזכרה אנה באירוע בו נשלחה לבידוד ביחידת המעצר, על ניסיון להשיג עיתון מחדר אחר בכלא. במהלך ששת החודשים של ראו ב-BWCC, היא בילתה חמישה שבועות בבידוד.

ב-30 ביולי, לאחר שכמה אסירים וצוות העובדים ב-BWCC הביעו חששות לשלומה של אנה, המליצה הפסיכולוגית של בית הסוהר להערכה פסיכיאטרית, כך שניתן יהיה להעריך את בריאותה הנפשית. שבוע לאחר מכן, ב-6 באוגוסט, גם קצין BWCC ביקש לבצע הערכה, כדי לקבוע אם ניתן להכניס את אנה לקהילה, במקום להישאר בכלא. בסופו של דבר, ב-10 באוגוסט, המליץ פסיכיאטר הכלא לפנות אותה לבית חולים לבדיקה מלאה, כדי לקבוע את בריאותה הנפשית. הדו"ח שלה ציין כי התנהגותה של אנה הייתה יוצאת דופן, והייתה בה היגיינה לקויה והיא התנהגה בצורה לא הולמת כלפי השומרים, במיוחד הגברים. אנה נלקחה לבית החולים הנסיכה אלכסנדרה בבריסביין ב-20 באוגוסט, שם נבדקה במשך שישה ימים. היא הוחזרה ל-BWCC ב-26 באוגוסט, לאחר שהרופאים לא הצליחו לאבחן את הסכיזופרניה שלה.

בתוך כך, ב-11 באוגוסט, משפחתה של ראו דיווחה עליה רשמית כנעדרת למשטרת ניו סאות' ויילס. המשטרה פרסמה בעיתונים והציבה כרזות בקרבת מקום. ב-12 באוגוסט, משטרת ניו סאות' ויילס יצרה קשר עם DIMIA כדי לחפש ברשומותיהם מידע על ראו. החיפוש לא חשף דבר, ולא היה שום שיתוף פעולה נוסף. המשטרה יצרה קשר עם DIMIA שוב שישה שבועות לאחר מכן, ב-24 בספטמבר, בניסיון לגלות האם ראו עזבה או ניסתה לעזוב את אוסטרליה. אך במחלקת ההגירה אמרו שהיא עדיין הייתה במדינה.

בסוף ספטמבר 2004 תכננו אנשי DIMIA להעביר את ראו למרכז המעצר בקסטר בסמוך לעיירה פורט אוגוסטה בדרום אוסטרליה. ראו סירבה לחתום על טופסי ההעברה, אך ב-6 באוקטובר היא בכל זאת הועברה לבקסטר.

ראו הגיעה לבקסטר בהמשך אותו יום והופנתה לפסיכולוג שם. הפסיכולוג בחן את ראו ב-7 באוקטובר, אך לא הצליח לאבחן סכיזופרניה, והצהיר במקום זאת כי יש לה בעיות התנהגות. לאחר שלא תקשרה עם גורמי DIMIA בראיון שלה ב-8 באוקטובר, היא הופנתה שוב לפסיכולוג, שבדק אותה שוב ב-12 באוקטובר. ב-14 באוקטובר דיווח הפסיכולוג כי טיפול בתרופות יהיה חסר תועלת, וכי יש להעביר את אנה למתקן בסידני, בו היה אזור לנשים בלבד שיתאים יותר לאנה. עם זאת, מחלקת ההגירה התנגדה ולא העבירה את אנה, למרות העובדה שהפסיכיאטר של BWCC ציין את התנהגותה הבלתי הולמת כלפי גברים.

ב-3 בנובמבר, ראו סירבה לשוחח עם הפסיכולוג וב-6 בנובמבר הפסיכיאטר ד"ר אנדרו פרוקאץ', המליץ להעביר אותה לבית חולים. הוא לא יכול היה לבצע אבחנה מסוימת, אך הוא האמין כי יש לה סכיזופרניה, יחד עם הפרעת אישיות. לפסיכיאטר משירות הבריאות הנפש גלנסייד, קמפוס של בית החולים המלכותי אדלייד, נמסר על התנהגותה של אנה, וטען כי לראו בעיות התנהגותיות שלא קשורות לבריאות הנפש. שירות בריאות הנפש (RRMHS) הציע שיחת וידאו, אולם בכירי בקסטר רצו במקום זאת שאנה תתאשפז בבית חולים, מכיוון שהם האמינו שהיא לא תשתף פעולה עם שיחת הווידאו. ב-17 בנובמבר, RRMHS הוריד את אנה מרשימת ההמתנה לטיפול בבית חולים, מבלי ליידע את הגורמים בבקסטר, שהאמינו כי בקשתם עדיין נשקלת.^[6]

למרות המלצותיו של ד"ר פרוקאץ', ראו הוכנסה לבידוד בתא, שנבנה במיוחד כדי למנוע מהומות ולהחזיק עצורים סוערים. שם הם מופרדים מהאוכלוסייה הכללית, מבודדים ומוחזקים במשך שמונה עשרה שעות ביום.

ב-24 בנובמבר הרשויות המנהלות את התיקים של אנה כי לדעתם אנה אינה גרמניה כלל אלא אוסטרלית עם הורים גרמנים. על דעה זו התבשרו הצוותים האחרים בבקסטר, כמו גם אנשי DIMIA בקנברה.

ב-5 בינואר 2005, הקונסוליה הגרמנית במלבורן אמרה ל-DIMIA כי ללא מידע כמו טביעות אצבעות, הם לא יוכלו לזהות את אנה, וב־14 בינואר, אמרו כי גורמים בגרמניה גם לא התקדמו בזיהויה. ראו עצמה יצרה קשר עם הקונסוליה ב-20 בינואר, כשהיא עדיין מזדהה כאנה שמידט, אך הצוות אמר לה כי הם עדיין זקוקים למידע נוסף. לאחר מכן אמרו אנשי הצוות הקונסולרי למנהלת התיקים של אנה בבקסטר כי השליטה של אנה בשפה הגרמנית עולה בקנה אחד עם הדעה שאנה שהיא אוסטרלית בעלת רקע גרמני. צוין בחקירת פאלמר כי לעיתים אנה מדברת אנגלית במבטא אוסטרלי, ולעיתים במבטא גרמני וגם דוברת גרמנית.

ב-4 בינואר, פסיכולוגים מבקסטר יצרו קשר עם RRMHS שוב, ואנשי גלנסייד בסופו של דבר חקרו את המידע שנשלח אליהם בנובמבר 2004. ב-7 בינואר, רופא מטעם שירותי הבריאות והרפואה הבינלאומית (IHMS), קבלן משנה של DIMIA, בדק את אנה שוב והציע כי היא עלולה לסבול מסכיזופרניה, או לפחות ממצב של סכיזופרניה. ב-24 בינואר דנו פקידי DIMIA בקנברה עם רופאי גלנסייד באפשרות לאשפז בכפייה את אנה. הרופא של IHMS ניסה שוב לבחון את אנה ב-31 בינואר, אך הוא לא הצליח לגרום לה לשתף פעולה וב-2 בפברואר פנה הרופא לפסיכיאטר בגלינסייד, שאמר כי יש לבדוק את אנה על פי חוק בריאות הנפש של דרום אוסטרליה משנת 1993 לצורך התחייבות אפשרית. הרופא בדק את אנה למחרת, ולאחר התייעצות עם הרופא של גלנסייד, הורה לאשפז את אנה.

ב-31 בינואר 2005 העיתון "The Age" במלבורן פרסם כתבה מאת אנדרו ג'קסון, תחת הכותרת "אשת המסתורין בבקסטר עלולה להיות חולה". את הסיפור ראו ידידים של משפחת ראו, שחשבו כי האישה שהכתבה התייחסה אליה יכולה להיות קורנליה ראו, ולכן הם יצרו קשר עם המשפחה.

המשפחה, בתורה, יצרה קשר עם משטרת ניו סאות' ויילס, ששלחה בדואר אלקטרוני לפקידי DIMIA בבקסטר פרטים ותמונות של ראו. עד מהרה, צוות DIMIA זיהה רשמית את אנה כקורנליה ראו. מאוחר יותר באותו לילה נכנסו שוטרים מדרום אוסטרליה לבקסטר ולקחו את ראו. היא הועברה לבית החולים פורט אוגוסטה הסמוך ובבוקר 4 בפברואר אושפזה במתקן לבריאות הנפש של בית החולים גלנסייד.

ב-9 בפברואר 2005 השרה לענייני הגירה והעניינים הרב-תרבותיים והילידים, הסנאטורית אמנדה וונסטון, הודיעה כי נציב המשטרה הפדרלית לשעבר, מיק פאלמר, יקיים בירור על הנסיבות סביב מעצרה של ראו. החקירה נודעה בשם "חקירת פאלמר". במאי 2005 הורחבה תקופת הבירור כדי לאפשר לפלמר לחקור פרשה של גירוש לא תקין של ויויאן סולון לפיליפינים בשנת 2001, שגם מצבה הנפשי לא נלקח בחשבון והייתהאזרחית אוסטרלית.

הדו"ח של חקירת פאלמר פורסם ב-14 ביולי 2005. ונסטון הציגה אותו בפרלמנט וקיימה מסיבת עיתונאים יחד עם ראש הממשלה ג'ון האוורד, בו התנצלו בפני ראו וסולון.^[7] דובר ההגירה מטעם הלייבור, טוני בורק, מתח ביקורת על החקירה ואמר כי רק לנציבות המלכותית יהיו הסמכויות הדרושות כדי לחקור את המצב כראוי.^[8] קורנליה ראו עצמה אמרה שהיא רוצה שהסנטורית ונסטון תוחלף כשר ההגירה על ידי מישהו מרקע אתני.^[9] ביולי 2005, ושוב בהמשך השנה, הבטיחה הממשלה כי ראו תפוצה. בפברואר 2008, עורכי הדין של ראו קיבלו הצעה מוגברת לפיצוי בסך של 2.6 מיליון דולר.^[10]

במאי 2008, ראו הורשתה לצאת לטייל לנסוע על ידי פסיכיאטר באדלייד, אולם לאחר מכן "הוחזקה בבידוד בבית חולים בהמבורג" במחלקה סגורה במשך 7 שבועות עד סוף אוקטובר 2008.^[11] היא התגוררה באדלייד תחת פיקוחו של נציב קבילות הציבור. משפחתה הביעה חוסר אמון מכך שהותר לה לנסוע לחו"ל כשהיא גם הייתה חופשית למשך "שלושה עד שישה חודשים מנטילת התרופות שלה".^[12]

ראו נעצרה כשהיא מתנהגת באופן לא תקין בעיר טפילה שבירדן בפברואר 2009. גורמים מקומיים טענו כי היא נלקחה למעצר מפני שלא שילמה למלונות ומוניות. ממשרד החוץ האוסטרלי אמרו כי הרשויות באוסטרליה ימשיכו לספק סיוע לראו.^[13] היא חזרה לאוסטרליה ב-22 במרץ 2009, מלווה בשני חובשים, עורכת דינה וסוכני המשטרה הפדרלית האוסטרלית. היא הגיעה לסידני ואז הוטסה לאדלייד שם נלקחה לבית החולים המלכה אליזבת עם אחותה והאפוטרופוס שלה, שם אושפזה.^[14]

• עקורים (2020)

• אתר האינטרנט הרשמי של קורנליה ראו