קונסטנטין אנדרייביץ' סומוב (באנגלית: Konstantin Somov; ברוסית: Константин Андреевич Сомов; 30 בנובמבר1869 – 6 במאי1939) היה אמן רוסי, המזוהה עם המיר איסקוסטווה. הוא נולד למשפחה של היסטוריון אמנות ואוצר מוזיאון הארמיטאז', אנדריי איבנוביץ' סומוב, והתעניין באמנות ובמוזיקה של המאה ה-18 כבר בגיל צעיר.[1]
ביוגרפיה
ראשית חייו
קונסטנטין סומוב נולד ב-30 בנובמבר 1869 בסנט פטרסבורג במשפחתו של היסטוריון אמנות, דמות מוזיאון מפורסמת, אוצר מוזיאון הארמיטאז' אנדריי סומוב. קונסטנטין היה הבן השני במשפחה. אמו, נאדז'דה קונסטנטינובנה, שהגיעה ממשפחת האצילים הייתה מוזיקאית ואדם משכיל. היא הנחילה בילדיה אהבה לתיאטרון, מוזיקה וציור. בנוסף, היה בביתם אוסף פרטי ענק של הדפסים, ציורים ורישומים ישנים. ציור ואמנות היו נושא קבוע לשיחה וחלק בלתי נפרד מחייהם וקונסטנטין הצעיר חלם להיות אמן מגיל צעיר מאוד.[2]
בפעם הראשונה נפגש אלכסנדר בנואה עם סומוב באולם ההתעמלות הפרטי של קארל מאי. גם דמיטרי פילוסופוב למד שם, וסומוב מצא שפה משותפת ואף התיידד איתו. מאוחר יותר נשלח דמיטרי פילוסופוב לאיטליה עקב מחלה, וסומוב, שהתקשה ללמוד מדעים, הוצא מהגימנסיה על ידי אביו.
בגיל 20, קונסטנטין סומוב נכנס לאקדמיה הקיסרית לאמנויות. הוא למד אצל איליה רפין מ-1888 עד 1897. בזמן שהותו באקדמיה, בנואה הכיר לו את סרגיי דיאגילב וליאון בקסט. כשהשלושה הקימו את המגזין "עולם האמנות", תרם סומוב בנדיבות לכתב העת.[3]
קונסטנטין סומוב מצייר את חברו הצעיר בוריס סנייקובסקי
הלימודים באקדמיה לא היו קלים עבור סומוב, אך ב-1897 סיים אותם בהצלחה ועבר לפריז כדי להמשיך את השכלתו באקדמיה קולרוסי. במשך שלוש שנים הוא עבד על יצירת המופת שלו, "ליידי בכחול", שצוירה בסגנון של דיוקנאות מהמאה ה-18.[4]
ההצלחה הרצינית הראשונה של האמן הגיעה שנה לפני סיום לימודיו באקדמיה. סומוב ובנואה בילו את קיץ 1896 בדאצ'ה שלהם ליד אורנינבאום, בכפר מרטישקינו. הנופים והרישומים שהביא משם זכו לשבחים רבים מצד מבקרים ועמיתים מהסביבה האקדמית.
במהלך סוף שנות ה-90, הפיק סומוב מספר סצנות של ארלקינורוקוקו ואיורים לשירים של אלכסנדר בלוק. רבות מיצירותיו הוצגו באירופה, במיוחד בגרמניה, שם התפרסמה המונוגרפיה הראשונה עליו ב-1909.
אחרי המהפכה
סומוב, כמו רבים מבני דורו, קיבל את המהפכה ברוסיה בהתלהבות. אבל תנאי החיים הידרדרו בהדרגה: בתחילה הולאמה דירתו, ובסוף האמן הוצא ממנה לחלוטין. רק בנס הוא הצליח להגן על הזכויות של יצירותיו.
בדצמבר 1923, קונסטנטין סומוב, יחד עם התערוכה הרוסית, נסע לארצות הברית כנציג מורשה של פטרוגרד. בארצות הברית הוא התקרב למשפחתו של סרגיי רחמנינוב וצייר דיוקנאות של המלחין ובתו. הוא מעולם לא חזר למולדתו, ונשאר בצרפת. סומוב מצא את רוסיה הסובייטית "זרה לחלוטין לאמנותו" ועבר לפריז. שם התפתחה עד מהירה קהילה של אמנים מהגרים רוסים. סומוב מצא השראה ב"עולם האמנים" המתגוררים בפריז - חבריו הוותיקים בנואה, בקסט וסרביאקובה.
חיים פרטיים
קונסטנטין סומוב, הנשיקה, 1908
בשנים האחרונות ללימודיו ניהל סומוב אורח חיים מתבודד. אם לשפוט לפי המכתבים מאותה תקופה, הבדידות הייתה נטל עבורו. בחורף 1899 כתב סומוב לחברתו ועמיתתו ליזה זבנצבה: "לצערי, עדיין אין לי רומן עם אף אחת - פלירטוט הוא, אולי, קל מאוד. אבל נמאס לי להיות בלי רומנטיקה - הגיע הזמן, אחרת החיים והנעורים נעלמים, וזה הופך להיות מצב מפחיד. אני נורא מצטער שהדמות שלי כבדה, משעממת, קודרת. הייתי רוצה להיות עליז, קליל, כדי שהכל יהיה קל, להיות מאוהב ונעים. רק אנשים כאלה נהנים, מעניינים ולא מפחדים לחיות!".
הדוגמן מתודילי לוקיאנוב הפך לחבר הקרוב ביותר שלו. הם נפגשו ב-1910, אמן בן ארבעים ולוקיאנוב בן השמונה עשרה.
מתודילי עבר לגור עם סומוב והפך מהר מאוד לחלק מהמשפחה. הם גרו יחד והוא עזר לסומוב לנהל את משק הבית ולארגן תערוכות.
ב-1918 צייר סומוב דיוקן גדול של מתודילי לוקיאנוב, יושב על הספה בפיג'מה וחלוק. את הדיוקן הזה ניתן לראות במוזיאון הרוסי. סומוב כינה אותו "מיתוס". האמן והדוגמן חיו ביחד עד מותו של מתודילי משחפת בפריז.
בערך ב-1930, פגש סומוב את בוריס מיכאילוביץ' סנייקובסקי (נולד ב-23 ביולי 1910), "הצעיר בן העשרים שיהווה השראה לכמה ממיטב יצירותיו המאוחרות יותר של סומוב. הוא היה יושב לרישומי דיוקן ישירים, ציורי שמן יפים, וייתכן שהוא היה המודל לצבעי מים ארוטיים יותר. האופי המדויק של מערכת היחסים שלו עם הדוגמן והחבר שלו לא ידוע".
סומוב נקבר בבית הקברות הרוסי Sainte-Geneviève-des-Bois מדרום לפריז.
מורשת
ב-14 ביוני 2007, הנוף של סומוב "הקשת" (1927) נמכר בכריסטי'ס תמורת 7.33 מיליון דולר, שיא עבור יצירה במכירה פומבית של אמנות רוסית.[5]
יומנו של סומוב לשנים 1917–1927 פורסם ברוסית על ידי היסטוריון האמנות Pavel S. Golubev (הוצאת דמיטרי סצ'ין, מוסקבה) בשנים 2017, 2018 ו-2019; שלושת הכרכים מסתכמים ב-2100 עמודים.
.jpg)
