בערך זה יש מקורות, אבל ניתן וכדאי לשפר את המקורות שכבר קיימים בו. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך שניתן לשפר את מקורותיו
בערך זה יש מקורות, אבל ניתן וכדאי לשפר את המקורות שכבר קיימים בו. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
קוביית נקר משמאל, קובייה בלתי אפשרית מימין.זוהי דוגמה לשתי קוביות נקר זהות, זו משמאל מציגה אובייקט (פס כחול) שנכנס "למטה מלמעלה" ואילו זו מימין מציגה את האובייקט נכנס "מעלה מלמטה" שמראה כיצד התמונה יכולה לשנות את הפרספקטיבה שלה פשוט על ידי שינוי איזו פאה (מקדימה או מאחור) מופיעות מאחורי האובייקט המתערב.
קוביית נקר (באנגלית: Necker cube) היא אשליה אופטית שפורסמה לראשונה בשנת 1832 על ידי הקריסטלוגרף השווייצרי לואי אלברט נקר. זוהי ציור דו־ממדי פשוט של קובייה ללא רמזים חזותיים לגבי הכיוון שלה, כך שניתן לפרש אותה כקוביה שפאתה הקדמית, הפונה לכיוון הצופה, היא הריבוע השמאלי התחתון או הריבוע הימני העליון.
כל חלק בתמונה הוא מעורפל בפני עצמו, אך מערכת הראייה האנושית בוחרת פרשנות של כל חלק שהופכת את השלם לעקבי. קוביית נקר משמשת לפעמים לבדיקת מודלים ממוחשבים של מערכת הראייה האנושית כדי לראות אם הם יכולים להגיע לפרשנויות עקביות של התמונה באותו אופן שבו עושים בני אדם.
עם הקובייה בצד שמאל, רוב האנשים רואים את הפאה השמאלית התחתונה כנמצאת מקדימה רוב הזמן. ייתכן שהסיבה לכך היא שאנשים רואים עצמים מלמעלה, כשהצד העליון גלוי, הרבה יותר מאשר מלמטה, כשהחלק התחתון נראה, כך שהמוח "מעדיף" את הפרשנות שהקוביה נראית מלמעלה.
ישנן עדויות לכך שעל ידי התמקדות בחלקים שונים של הדמות, ניתן לכפות תפיסה יציבה יותר של הקובייה. החיתוך (החלק המשותף) של שתי הפאות המקבילות למתבונן יוצר מלבן, והקווים המתכנסים בריבוע יוצרים "צומת y" בשתי הצלעות הנגדיות באלכסון. אם מתבונן מתמקד ב"צומת ה-y" העליון, הפאה השמאלית התחתונה תיראה מלפנים. הפאה הימנית העליונה תיראה מלפנים אם העיניים מתמקדות בצומת התחתון. מצמוץ תוך כדי התפיסה השנייה כנראה יגרום למתבונן לעבור לתפיסה הראשונה.
אפשר לגרום למעבר להתרחש על ידי התמקדות בחלקים שונים של הקובייה. אם רואים את הפירוש הראשון מימין אפשר לגרום למעבר לשני על ידי התמקדות בבסיס הקובייה עד שהמעבר יתרחש לפירוש השני. באופן דומה, אם רואים את הפירוש השני, התמקדות בצד השמאלי של הקובייה עלולה לגרום למעבר לראשון.
קוביית נקר שפכה אור על מערכת הראייה האנושית. התופעה שימשה עדות לכך שהמוח האנושי הוא רשת עצבית עם שני מצבים יציבים שונים הניתנים להחלפה. סידני ברדפורד, עיוור מגיל עשרה חודשים שראייתו חזרה אליו בעקבות ניתוח בגיל 52, לא תפס את העמימות שחווים צופים נורמלים, אלא תפס רק תמונה שטוחה.[1]
במהלך שנות ה-70, ניתנו לסטודנטים לתואר ראשון במחלקה לפסיכולוגיה של אוניברסיטת סיטי, לונדון, משימות שנועדו למדוד את אוריינטציות המופנמות-מוחצנות שלהם על ידי מדידת הזמן שלקח להם לעבור בין התפיסה הקדמית והאחורית של קוביית נקר.[2]
נקודת מבט לכאורה
ניתן לשנות את הכיוון של קוביית נקר גם על ידי שינוי נקודת המבט של הצופה. כאשר רואים מלמעלה, פאה אחת נוטה להיראות קרוב יותר; ולעומת זאת, כאשר רואים מנקודת מבט שנמצאת למטה, פאה אחרת נראית קרובה יותר.
בתרבות הפופולרית
קוביית נקר נדונה במידה כזו ברומן המדע הבדיוני של רוברט ג'יי סוייר משנת 1998, Factoring Humanity, עד ש"לנקר" הופך לפועל, כלומר להניע את המוח של אדם לעבור מנקודת מבט או תפיסה אחת לאחרת.
קוביית נקר משמשת כדי להמחיש כיצד לערפדים ברומני המדע הבדיוני של פיטר ווטס ראיה עיוורת (2006) ו-Echopraxia (2014) יש כישורי זיהוי דפוסים מעולים. אחת הראיות היא שערפדים יכולים לראות את שתי הפרשנויות של קוביית נקר בו זמנית, מה שמבדיל אותם מהאנושות הנורמלית.
