במאות ה-17 וה-18 נשלחו נציגים מטעם יהודי קמפנו לוועידות ועד ארבע ארצות, ובאותה התקופה עלה מספרם של יהודי העיר על מספרם של הנוצרים.
מבחינה כלכלית מצבה של הקהילה היה טוב: אחוז גבוה מבעלי המלאכה בעיר היו יהודים, וכן פעלו בעיר מפעל לייצור סבון ופונדק אירוח לסוחרים בבעלות יהודית. מעמדם הכלכלי של היהודים נשאר יציב למרות חילופי השלטון שעברה העיר תכופות.
ב-1765 מנתה הקהילה 727 חברים, ובשנת 1794 כבר מנתה הקהילה 1141 יהודים, שהיו כ-51% מכלל האוכלוסייה.
בשנת 1816 הוחלף בית הכנסת הישן העשוי מעץ, שעבר כמה שרפות, בבית כנסת חדש ומפואר מאבן[1].
במהלך המאה ה-19 החלה הגירה של יהודים מקמפנו, בעיקר לארצות הברית ואמריקה הלטינית (גואטמלה ואל סלוודור), וכן לאנגליה וגרמניה. ההגירה התעצמה לאחר עצמאות פולין, שכן היהודים שחיו שנים רבות תחת שלטון פרוסי, התרגלו ונטמעו בתרבות הגרמנית ובחרו להגר לתוככי גרמניה. על פי הרישומים משנת 1921, בעיר היו כ-150 יהודים, שהיוו 2.5% מתושבי העיר. עם זאת, בין מלחמות העולם התקיימה בעיר מפלגה יהודית בשם Jidisze Socjalistisze Demokratisze Arbeter Partej Poalej Syjon in Pojlen (פועלי ציון: מפלגת הפועלים היהודית הסוציאל-דמוקרטית בפולין). בראשות עורך הדין ד"ר יוסף טרצ'בסקי.
בשל קרבתה לגבול הגרמני, נכבשה קמפנו ביום פלישת גרמניה הנאצית לפולין, 1 בספטמבר1939. הנאצים הרסו את בית הקברות היהודי, ובמצבותיו נעשה שימוש משני לריצוף. בית הכנסת נשרף ביום הכיבוש[2]. בהמשך שימש כמחסן, עד ששריפות שפרצו בו הוציאו אותו מכל שימוש, אך לא פגעו בו מבחוץ, והוא עומד כיום על עומדו, חרב ונטוש.
היהודים הועברו תחילה לוויירושוב הסמוכה, שהייתה תחת הגנרלגוברנמן ומשם לגטו לודז', ורובם נשלחו להשמדה במחנה חלמנו. לאחר המלחמה שבו לקמפנו 8 יהודים בלבד, אך הם נפוצו מהרה וכיום לא נותרו יהודים בעיירה.
בנובמבר2007 נערכו שיפוצים בכיכר, ושרידי המצבות הועברו במרוכז לכיכר שעל יד בית הכנסת.
הרב אברהם יוסף שמואל לנדא בעל "גרן האטד" ו"כור הבחינה". כיהן בין השנים ה'תקפ"ד - ה'תקצ"ז. מחותנו של החתם סופר. חלק מעסקני הקהילה לא רצו שיירש את כיסא אביו, ורק לאחר שרבי עקיבא איגר התערב לטובתו, והושגה פשרה לפיה הוא יכהן כרב וראש ישיבה והדיין הרב דוד מוגדן יכהן כאב בית דין[5] . אולי אחרי פטירתו כתב רעק"א את האגרת בסימן נ.
הרב דוד מוגדן - בעל (בעל מגן דוד בתוך לקט מנחם) היה דיין ומורה צדק בקמפנו, התמנה לאב בית דין לאחר פטירת ר' ישראל יונה לנדא, כפשרה במחלוקת בינו לבין הרב יוסף שמואל לנדא (תקל"ח-תקפ"ח?).
הרב יעקב שמחה רפיש- תלמיד רבי עקיבא איגר, מחבר שו"ת "שערי שמחה", ודרוש. כיהן עד 1807.
הרב אליעזר מינץ בעל "גט מסודר" כיהן משנת ה'תרל"ח (או ה'תר"ל) עד שנת ה'תרס"ח בערך.
עד שנת 1920 הרב ד"ר יהודה (לואיס) לוין לאחר מכן כיהן כרב בקטוביץ, ובסוף חייו חי בבני ברק[7]. פרסם מאמרים העוסקים בתולדות היהודים באזור פולין גדול ושלזיה[8].
הרב מרדכי הלברשטאם (מצאצאי רבי חיים הלברשטאם) כיהן כרב העיר עד השואה. במלחמת העולם השיניה לחם בצבא אנדרס. לאחר השואה עבר לניו יורק.
הרב משולם זלמן הכהן (מהרז"ך) בעל "בגדי כהונה" כיהן כאב בית דין וראש ישיבה.
לקריאה נוספת
שירים ורננות: לחנכת בית הכנסת החדשה אשר בנו עדת ישורון פה ק"ק קעמפנא, ברסלאוה'תקע"ו.
דניאל לוין, Rabbi Jacob Simchah Rehfisch and the Jewish community of Kempen (Posen),מונטריאול, 1962.
