שושלת צ'ינג הוקמה בתחילת המאה ה-17 על ידי נורהאצ'י, מנהיג מקומי של שבטי היורצ'ן מאזור מנצ'וריה, עוד בתקופה שתחום שלטונו היה בצפון מזרח סין בלבד. ההשתלטות על סין כולה והעברת בירת השושלת לבייג'ינג התרחשה רק כשנכדו עלה לשלטון. קודם להקמת שושלת צ'ינג היו שבטי היורצ'ן כפופים להלכה לשלטון שושלת מינג. נורהאצ'י היה צאצא של מנהיגים של אחד משבטים אלו וב-1648 בסמוך לעליית שושלת צ'ינג לשלטון החליט נכדו, הקיסר שונג'ה, לשדרג את מעמדם של מקצת מאבותיו הקדומים ולרכז את קבריהם באתר אחד.
האתר שנבחר היה אתר קברו של פֿוּמָאן, אבי סבו של נורהאצ'י, ונקברו בו האישים הבאים:
מן טמו (במנצ'ורית: ᡩᡠᡩᡠ ᠮᡝᠨᡨᡝᠮᡠ, בסינית 孟特穆 בפין-יין Mèngtèmù) - חי בשנים 1370-1433 והפך מנהיג שבטו ב-1384, בשנה ה-17 לשלטונו של חוונגוו, הקיסר הראשון בשושלת מינג. שבטו היה כפוף לשושלת מינג ובשנת חייו האחרונה הוא מונה לפקד על חיל המשמר השמאלי של גְ'ייֵנְג'וֹאוּ (建州女真).
פֿוּמָאן (ᡩᡠᡩᡠ ᡶᡠᠮᠠᠨ, בסינית 福滿, בפין-יין: Fuman) - חי בשנים 1566-1506. פֿוּמָאן, אבי סבו של נורהאצ'י, ירש את אביו כמפקד חיל המשמר השמאלי של גְ'ייֵנְג'וֹאוּ, והגדיל את כוחו במשך השנים באמצעות השתלטות על שבטים אחרים. בסוף ימיו שלט על שטח של מאה קילומטרים רבועים באזור יונגלינג.
ג'יוקנגה (בסינית 覺昌安, בפין-יין Juéchāng'ān) חי בשנים 1583-1524. ג'יוקנגה, בנו הרביעי של פֿוּמָאן וסבו של נורהאצי, המשיך את מסורת אבותיו כמפקד חיל המשמר השמאלי של גְ'ייֵנְג'וֹאוּ, והביס שני שבטים נוספים והרחיב את תחום שלטונו. ב-1583 נהרגו ג'יוקנגה ובנו טקשי בטעות על ידי צבא שושלת מינג.
טקשי (בסינית 塔克世, בפין-יין Tǎkèshì) - חי בשנים 1583-1540. בנו הרביעי של ג'יוקנגה ואביו של נורהאצ'י. מונה כמפקד חיל המשמר השמאלי של גְ'ייֵנְג'וֹאוּ ב-1574 לאחר שהביס ראש שבט ידוע. הוא נהרג ב-1583 יחד עם אביו בטעות על ידי צבא שושלת מינג.
בנוסף נקברו באתר שני בנים נוספים של ג'יוקנגה: לידון (Lidun), וביילה טצ'פיאנגו (Beile Tachapiangu).
אצל היורצ'ן היה מקובל לשרוף את הנפטרים (מנהג שהופסק על ידי הקיסר שונג'ה) ולקבור את האפר. ב-1636 העניק הקיסר חְוָאנְג טָאיְגִ'י, הקיסר השני משושלת צ'ינג, את התואר "מלכים" לארבעת הקבורים באתר, וב-1651 העניק להם בנו, הקיסר שונג'ה, את התואר קיסר לאחר המוות וכינה את ההרים שבהם נקברו הרי צִ'ייוּ'ן (Qiyun). ב-1653 הורה שונג'ה לשפץ לראשונה את המאוזוליאום. ב-1659 קיבל המאוזוליאום את שמו הנוכחי. ב-1661 נוספו אסטלות ההצטיינות למאוזוליאום. ב-1676 בשנה ה-15 לשלטון הקיסר קאנגשי הושלם מבנה הקבר והוחלפו הרעפים השחורים במבנים השונים לרעפים צהובים (הצבע הצהוב מציין קיסרים). מכאן ואילך החלה תקופה ארוכה של שיפוצים של המבנים באתר, הן בתקופתם של כל קיסרי סין משושלת צ'ינג, הן אחרי שסין הפכה לרפובליקה ואחר-כך תחת שלטון המפלגה הקומוניסטית של סין. שיפוצים נרחבים נעשו לקראת קבלת תואר אתר מורשת עולמית, אותו קיבל האתר ב-2004.
תיאור
אסטלת הירידה מהסוסיםשער הכניסה האדוםשער צִ'ייוּ'ן והאולם הצדדי המערבי
אתר המורשת העולמית משתרע על שטח בן 2.36 קמ"ר, בעמק מוקף הרים למרגלות הרי צִ'ייוּ'ן (Qiyun) מצפון והנהר סוּדְזְה (Suzi) מדרום, ומוקף באזור חיץ נרחב המשתרע על שטח של 13.4 קמ"ר. אל אתר הקבורה מובילה מדרום לצפון "הדרך הקדושה" או "נתיב הנשמות" באורך 816 מטרים המתחילה כיום בכביש המהיר. ארבע אסטלות המורות לפרשים את המקום שבו הם חייבים לרדת מסוסיהם וללכת רגלית לאות כבוד לקבורים הוצבו בשתי קצות הדרך הקדושה ובשתי קצות הדרך ממזרח למערב. האסטלות נבנו במקור מעץ וב-1783 הוחלפו באסטלות מאבן בגובה 5 מטרים.
המבנים הבולטים באתר (מדרום לצפון) הם:
שער אדום - שער הכניסה הראשי למתחם הקבר. מבנה ברוחב שלושה חדרים. אחרי מעבר השער הופכת הדרך הקדושה לשלוש דרכים מקבילות מרוצפות באבנים. מיד אחרי השער מתחילה החצר הקדמית
ביתני האסטלות - ארבעה מבנים ריבועיים זהים במרכז החצר הקדמית. קירותיהם צבועים באדום והם מחופים ברעפים זהובים מזוגגים. לביתן יש פתח קשתי שאליו מוביל גרם מדרגות קצר מקדימה ומאחורה. כל ביתן מוקדש לאחד מה"קיסרים" לפי בכירות, כאשר הבכיר ביותר מצד שמאל, וזה שבא אחריו מימין וחוזר חלילה, ולכן הביתן המרכזי השמאלי הוא של מן טמו, המרכזי הימיני של פֿוּמָאן, הקיצוני השמאלי של ג'יוקנגה, והאחרון של טקשי. בכל ביתן מוצבת אסטלת ההישגים הצבאיים וההצטיינות הקיסרית. גובה האסטלות 6.12 מטרים. הן מוצבות על בסיס בצורת פסל צב, ומקושטות בחלק העליון בצורת ראש דרקון. על כל אסטלה כתובת המהללת את הנקבר בשלוש שפות: מאנצ'ו, מונגולית ובסינית.
אולמות השירות - מבנים בצדי החצר הקדמית הבנויים מלבנים אפורות ומחופים ברעפים שחורים הכוללים במזרח החצר את "חדר המשמר" ו"חדר האוכל", ואת "חדר הבּוֹבּוֹ" ו"חדר הפירות" במערב החצר, מלבד חדר המשמר שימוש האחרים לאחסון מוצרי מזון למנחות. בּוֹבּוֹ (Bobo) הוא מאכל מנצ'ורי מסורתי אותו נהגו להכין כמנחה.
שער צִ'ייוּ'ן - מבנה שער הכניסה אל המתחם הפנימי של המאוזוליאום ובו שש דלתות אדמות מעוטרות במסמרים מוזהבים. משני צדי השער קירות המעוטרים בתבליטים של דרקונים.
העיר המרובעת - המתחם הפנימי של המאוזוליאום.
היכל צִ'ייוּ'ן - המבנה המרכזי במתחם הקבר ונועד עבור עריכת טקסי פולחן של העלאת מנחות על ידי קיסרי צ'ינג כאשר הגיעו לחלוק כבוד לקבורים. האולם מחופה ברעפים צהובים מזוגגים. רוחבו 19.25 מטרים וגובהו 13.5 מטרים. לאולם יש דלת בחזית ודלת אחורית המובילה ישירות אל הקברים ב"עיר האוצר". ארבעה ביתנים נבנו בתוך ההיכל עבור ארבעת ה"קיסרים". בכל ביתן שוכנים מיטה, מקדש קטן ואסטלת זיכרון. לפני כל ביתן יש מזבח להבערת קטורת ושולחן מנחות שעליו הניחו את אביזרי הפולחן והמנחות. בדומה לאולמות דומים במתחמי קבורה אחרים בסין ההיכל בנוי על בימה, אבל בימה זו היא פשוטה בלא מעקות מגולפים והחלק המרכזי במדרגות העולות אל ההיכל הוא אבן חלקה ואיננו מגולף בדמויות דרקונים ועננים כמקובל.
האולמות הצדדים - שני אולמות זהים משני צדי היכל צִ'ייוּ'ן המחופים ברעפים זהובים מזוגגים. האולם המערבי מאחסן אסטלה שעליה חקוק שיר בן 500 תווים שחיבר הקיסר צ'יינלונג ב-1754 לכבוד העץ שניצב על תל הקבר.
מכלול הקבורה - תל הקבורה מכונה בָּאוצֶ'נְג (Baocheng – עיר האוצר) בנוי מבימה בת שתי קומות. בקומה העליונה הכיפות בגודל של קבר רגיל המכילות את קבריהם של ארבעת הקיסרים ובקומה התחתונה הכיפות המכילות את קבריהם של שני הנסיכים הנלווים.
