קבוצת הפלטינה או משפחת הפלטינה היא קבוצה שמכילה שש מתכות בעלות תכונות פיזיקליות וכימיות דומות. המתכות הן רותניום, רודיום, פלדיום, אוסמיום, אירידיום ופלטינה. כה רב הוא הדמיון ביניהן, עד כי לרוב הן נמצאות בטבע בשכנות זו לזו. דמיון זה נובע מכך, שמתכות מעבר אלו צמודות אחת לשנייה בטבלה המחזורית ויוצרות צורת מלבן.

סגסוגות פלטינה טבעיות היו ידועות לאדם כבר מלפני מאות שנים. האזכור האירופאי הראשון לפלטינה היה בכתביו של הומניסט איטלקי ב-1557 כשכתב על מתכת מסתורית שנמצאה במכרות במרכז אמריקה.

הספרדים כינו את המתכת "פלטינה" או "כסף קטן" כשהם נתקלו בה לראשונה בקולומביה. הספרדים התייחסו אל פלטינה בתור זיהום בכסף שהם כרו.

שש המתכות הללו מתפקדות כזרזים של תגובות כימיות, בעלות עמידות יוצאת דופן לתגובות כימיות רבות ומתאימות לתכשיטים. כמו כן, יש להן מערך אלקטרונים יציב במיוחד. תכונות אלו מנוצלות על ידי התעשייה.

התעשייה הכימית משתמשת בפלטינה או סגסוגות פלטינה ורודיום בזירוז תהליכים כימיים כמו חימצון חלקי של אמוניה תוך יצירת חנקן חמצני שהוא חומר גלם לדשנים, חומרי נפץ וחומצה חנקתית.

למתכות מקבוצת הפלטינה שימוש נרחב בסינתזות בכימיה אורגנית.

בבתי זיקוק, פלטינה היא זרז שימושי בטיהור נפט גולמי ותהליכים נוספים בייצור אוקטן, בנזין ותרכובות ארומטיות לתעשייה הפטרוכימית.

מאז 1979, יצרני מכוניות משתמשים במתכות מקבוצת הפלטינה בתור משטחים מחמצנים בממיר קטליטי, שגורמים לפחמן חד-חמצני (CO) להגיב עם חמצן וליצור פחמן דו-חמצני (CO₂) ובכך להפחית את הנזק הסביבתי.

• קבוצת הפלטינה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)