תיעוד לנוכחות יהודים בעיירה קיים משלהי המאה ה-18. לקראת מחצית המאה ה-19 הוקם בית העלמין וב-1861 הוקם בית הכנסת הקהילתי. בית הכנסת הקבוע הוקם ככל הנראה במקום מבנה בית כנסת קדום יותר ששכן במקום. בית הכנסת החדש היה בן שתי קומות, כאשר הקומה השנייה שימשה לעזרת נשים. לאחר הקרע ביהדות הונגריה חל פילוג בקהילה לשני קהלים: נאולוגי ואורתודוקסי. בשלהי המאה הוקם בעיירה סניף של כל ישראל חברים. ב-1880 התגוררו בעיירה 371 יהודים,[2] וב-1900 התגוררו 375 יהודים שהיוו 2.26 אחוזים מכלל תושביה.
לאחר מלחמת העולם הראשונה החלה פעילות ציונית בקרב הקהל הנאולוגי. לקהל האורתודוקסי השתייכו גם מספר משפחות יהודיות מכפרי הסביבה, כגון מהכפר מָארְטוֹנוֹש(אנ'). קהילה נוסדה במארטונוש בשלהי המאה ה-18. ב-1800 הוקם בית כנסת לקהילה. ב-19 באפריל1944 גורשו יהודי הכפר למחנות ההשמדה. הקהילה חרבה בשואה. ב-1949 נהרס שם מבנה בית הכנסת.
ב-1921 נמנו בקאניז'ה 285 יהודים, וב-1931 נמנו 223 יהודים.
בפרוץ מלחמת העולם השנייה התגוררו בקאניז'ה 174 יהודים. באפריל 1941 פלשה גרמניה הנאצית ליוגוסלביה והכניעה את צבאה תוך ימים אחדים. עד לסוף אותה השנה גורשו יהודי העיירה למחנות ההשמדה. איש מהמגורשים לא ניצל.[3]
מאג'אר-קאניז'ה, בתוך: שלמה שפיצר, קהילות הונגריה: הקהילות החרדיות בהונגריה - תש"ד, ירושלים: מכון ירושלים, תשס"ט, עמוד 200-201. (נתוני האוכלוסין בספר מבוססים על מפקד קהילות הונגריה של המועצה המרכזית של יהודי הונגריה שנערך בפקודת שלטונות הכיבוש הנאצי באביב 1944)