נייר צלופן הוא משטח דק ושקוף של חומר העשוי מתאית מחודשת של עצים או פלסטיק. הצלופן שימש לעטיפת מזון עקב אטימותו כך שמנע מעבר לחות, חיידקים, שמן ואוויר. וכך המוצר שעטוף בתוכו שומר על טריותו. בנוסף בעת גילויו זה היה המוצר השקוף היחידי (עד להמצאת הפלסטיק) כך שאפשר לראות את המוצר מבעד לעטיפתו ללא הצורך בפתיחת האריזה.
גילוי וייצור
הצלופן נוצר לראשונה ב-1908 על ידי כימאישווייצרי בשם ז'אק בראנדנברגר בזמן שעבד בחברת Blanchisserie et Teinturerie de Thaon. את הרעיון הוא פיתח בשנת 1900, אולם רק בשנת 1908 הוא הצליח לייצר את הצלופן הראשון על ידי מכשיר שאיפשר לייצור משטח שקוף של תאית. הוא פרסם את תגליתו ורשם עליו פטנט בשם הצלופן בשנת 1917[1]. זה היה גם שם החברה שהוא הקים על מנת לייצר את הצלופן בשני מפעלים שונים באזור פריז. מקור השם של הפטנט שהפך לשמו של המוצר נוצר מהלחם של שתי מילים cellulose (תאית) ו-diaphane (שקוף-למחצה).
תהליך הייצור בנוי משבלונה שבו פתח צר שדרכו מעבירים זהורית בתוך אמבטיית חומצה אשר הופך זהורית לתאית בצורה של הסרט בעובי של הפתח שבשבלונה. בתהליך דומה עם שבלונה בה יש חורים, ניתן לייצר סיבים סינתטיים של זהורית.
ייצור הצלופן שהחל בשנות ה-20 נמשך עד היום.
שימושים
הצלופן שימש במקור כדי לאטום צנצנות של ריבה. בשימוש לאטימה היו מרטיבים את הצלופן כך שהוא היה מתייבש ומתהדק על פתח הצנצנת.
נייר צלופן משמש גם לאריזות ססגוניות. צלופן צבעוני או שקוף עוטף כמות ניכרת מהמתנות והחבילות שאנו מקבלים ונותנים. בעונת החגים הצלופן מככב בכל חנות או קיוסק אשר מציעים חבילות וסלסלות שי לחג.
החל משנות ה-80 החליף את הצלופן הפוליפרופילן בשימושים רבים מפני שייצורו זול יותר. אולם עד היום הצלופן משמש בעיקר לאריזות.
