קבוצת חלוצים מתיישבים באוהלים בחבל ארץ שומם, מחפשים מים וחופרים באר. תלאות, סבל וקדחת מלווים את מאמציהם. השכנים הערבים אינם רואים את ההתיישבות בעין יפה. המחסור במים ושייח' ערבי רע לב מביאים לסכסוך המתפתח להתנפלות אלימה. בסרט משולבים גם סיפור אהבה בין חלוץ לערבייה בת הכפר וקטעי תעודה מחיי הערבים וארץ-ישראל של אותם הימים.
הקרנת הסרט
הסרט "צבר" הגיע לארץ ישראל בשנת 1933 והוקרן בקולנוע ציון בירושלים, שם צפו בו שחקני תיאטרון הבימה שהשתתפו בו.[1] הצנזור המנדטורי פסל את "צבר" על רקע היחסים העכורים בין היהודים והערבים כפי שהשתקפו בעלילת הסרט.[2]
במקומות בהם הוצג ברחבי העולם ספג ביקורת חריפה.
התייחסות לסרט
המאבק בין היהודים והערבים מוצג בדומה לאופן בו הוצגו המאבקים בין המתיישבים האמריקנים והאינדיאנים במערבונים, והביקורת טענה כי הוא זר לארץ ולרוחה. הסרט היה אחד מחמישה סרטים עלילתיים באורך מלא שהופקו בארץ במהלך כל שנות ה-30, אם כי מימונו היה זר, ועיבודו הטכני בוצע במעבדות בוורשה.
"ניסוח ראשוני של הסטריאוטיפים שיניעו את הסכסוך המזרח-תיכוני. מאבק על מקורות המים; קידמה אירופית מול בערות אוריינטלית; נחישות ועמידה במשימה לעומת פאטאליזם; קסמו הרומנטי של המזרח, המכניע אפילו את רובדי התרבות המערבית.
זו תשתית להשקפת עולםקולוניאליסטית, שמאפיינת את מרבית סרטי התקופה בעולם כולו. מכאן שחולשתו הבולטת של הסרט אינה דווקא בעמדה העקרונית הזאת, אלא בעלילה הדלה ובפאתוס הרב, המגוחך, שבו היא מועברת על הבד. עוצמתו של "צבר" היא ביכולת של אלכסנדר פורד לבטא דימויים חזותיים מרשימים, ובאימוץ דינמי של טכניקות עריכה שאפיינו את הקולנוע הסובייטי באותם ימים."