משנת 2012 עד 2017, היא אצרה את פרויקט פריז, הפלטפורמה ללא מטרות רווח של יריד האמנות Frieze, שהציג הפקות חדשות של אמנים חדשים ושחזורים של תערוכות היסטוריות.[1]
מ-2009 עד 2010, היא הייתה מנהלת אוצרות של יוזמת X, ניו יורק, שנמשכה כשנה, עמותה ניסיונית שעבורה פיקחה על תערוכות ואירועים רבים.
אלמני היא מייסדת שותפה של No Soul For Sale, פסטיבל של חללים עצמאיים, המקבץ ארגונים ללא מטרות רווח וקולקטיבים של אמנים.
כאוצרת עצמאית, היא ארגנה תערוכות רבות במוזיאונים, חללים ללא מטרות רווח וגלריות, כולל בגלריות הבאות: ג'יו מרקוני במילאנו; בלום ופו, לוס אנג'לס; המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק ומוזיאון ויטני לאמנות אמריקאית בניו יורק.
מאז 2011, היא מפקחת על תוכנית היין ליין ארט, מפתחת מומחיות בהזמנת והפקה של יצירות אמנות שאפתניות לחללים ציבוריים ויוצאי דופן. היא גם ארגנה תערוכות קבוצתיות המציגות יצירות של אמנים צעירים ומתעוררים, לאחרונה, אלמני עמדה בראש ההיי ליין פלינט, תוכנית חדשה הכוללת יצירות אמנות מונומנטליות שהחלה ביוני 2019 עם Brick House, פסלה של האמנית סימון לי. באמצעות יוזמות ציבוריות אלו, אלמני חיפשה מעורבות אזרחית משמעותית על ידי יצירת דיאלוג, מודעות ותחושה שהכל אפשרי.[2]
בשנת 2017, אלמני אצרה את התערוכה בביתן האיטלקי בביאנלה בוונציה, תערוכת האמנות הבינלאומית ה-57. התערוכה, שכותרתה Il Mondo Magico (העולם הקסום), הציגה יצירות חדשות בקנה מידה גדול, מאת ג'ורג'יו אנדראוטה קאלו, רוברטו קווג'י ואדליטה חוסני-ביי. כל אמן התייחס לקסם ולאגדה כדי לבנות עולמות פנטסטיים שהשאירו את המבקרים עם התרשמות עשירה ועמוקה יותר משלהם.
בשנת 2018, אלמני הייתה המנהלת האמנותית של המהדורה הראשונה של ארט בזל (אנ'), יוזמה חדשה בשיתוף עם בואנוס איירס שנועדה לחגוג את המערכת האקולוגית התרבותית המשגשגת של העיר. אלמני אצרה תערוכה ברחבי העיר בשם Hopscotch שהציגה 18 יצירות בדיאלוג הדוק עם המקומות בהן הוצבו, דבר שיצר חוויה רב-שכבתית שחיברה בין אמנות חזותית, מרחבים עירוניים וההיסטוריה של העיר בדרכים בלתי צפויות. בין האמנים שהשתתפו היו אדוארדו בסואלדו, פיה קאמיל, מאוריציו קטלאן, גבריאל שייל, ולוצ'יאנה לאמותה.
עבור ארט בזל 2019, אלמני הזמינה את אלכסנדרה פיריצ'י לביים איטרציה חדשה של אגרגט עבור מספלאץ של העיר. היצירה הסוחפת היא סביבה פרפורמטיבית הכוללת יותר מ-60 אמנים שמסתובבים בין המבקרים, מבצעים מחוות וצלילים המתייחסים לצורות שונות של מורשת תרבותית, ויוצרים משהו כמו קפסולת זמן.
הביאנלה ה-59 בוונציה
בתגובה למינויה לאוצרת והמנהלת האמנותית של הביאנלה ה-59 בוונציה בשנת 2022, העירה אלמני כי "כאישה האיטלקייה הראשונה שמחזיקה בתפקיד זה, אני מבינה ומעריכה את האחריות וגם את ההזדמנות שהוצעה לי", והוסיפה, "אני מתכוונת לתת קול לאמנים ליצור פרויקטים ייחודיים המשקפים את החזונות שלהם ואת החברה שלנו."[3][4]
בתערוכה לה היא קראה "חלב של חלומות" (על שם ספר ילדים של לאונורה קרינגטון) היא הציגה לראשונה תערוכה שכללה 90 אחוז נשים, היצירות בתערוכה שמו דגש על מאבק האקלים, כמו כן היא שמה במרכז אוכלוסיות שנשכחו או שהודרו במשך מאות שנים כמו נשים שחורות (סימון לי, סוניה בוייס), העם הסאמי בסקנדינביה (אנדש סונה, מארט אנה סארה ופאולינה פאודורוף) או קהילת הפא'אפאפין בניו זילנד (יוקי קיהארה).[5][6]
חיים אישיים
אלמני נשואה למסימיליאנו ג'יוני, אוצר איטלקי ומבקר אמנות עכשווית. לבני הזוג יש בן אחד משותף והם מתגוררים באיסט וילג', מנהטן בניו יורק.
ספרים
Alemani, Cecilia, ed. Il mondo magico: Padiglione Italia, Biennale Arte 2017. Venice: Marsilio, 2017. ISBN 9788831727204
Alemani, Cecilia, ed. High Art: Public Art on the High Line. New York: NY, Skira Rizzoli, 2015. ISBN 0847845192
Alemani, Cecilia. “The Solar Anus.” In Jakub Ziółkowski: 2000 words. Athens, DESTE Foundation, 2014. ISBN 6185039052
Alemani, Cecilia, ed. The X Initiative Yearbook. Milan: Mousse Publishing, 2010. ISBN 9788896501290
Alemani, Cecilia, Maurizio Cattelan, and Massimiliano Gioni. Charley Independents. Athens: Deste Foundation, 2010. ISBN 9781935202318
Alemani, Cecilia and Massimiliano Gioni, ed. I’m Not There. Gwangju: Gwangju Biennale Foundation, 2010. ISBN 9788987719115
Alemani, Cecilia, Andrea Bellini, and Lillian Davies, ed. Collecting Contemporary Art. Zürich: JRP Ringier, 2008. ISBN 3037640154
Alemani, Cecilia. Arte Contemporanea7: Ambiente. Milan: Mondadori Electa, 2008.
Alemani, Cecilia. William Kentridge. Milan: Mondadori Electa, 2006. ISBN 8837043635
