התסריט מבוסס על האוטוביוגרפיה של צ'פלין. עלילת הסרט מתחילה כאשר צ'פלין בערוב ימיו, מכתיב את הביוגרפיה שלו לעורך ג'ורג' היידן (אנתוני הופקינס - דמות פיקטיבית) והעלילה נפרשת בפלשבקים.
הסרט התקבל על ידי המבקרים ברגשות מעורבים. משחקו של דאוני ג'וניור התקבל כמוצלח אבל הביקורת הייתה על הסרט בכללותו ששאף להכניס יותר מדי פרטים בביוגרפיה הרחבה של צ'פלין בסרט אחד. הסרט היה לכן כישלון קופתי.
זכרונותיו של צ'פלין מתחילים בתקופה הקשה שחי בלונדון עם אמו האנה (ג'רלדין צ'פלין) ואחיו החורג סידני. האנה היא זמרת כושלת המתקשה לכלכל את ילדיה. באחת ההופעות זורקים עליה חפצים אבל הילד צ'ארלי עולה על הבמה ומבצע את השיר וזוכה לתשואות. המצב בבית מידרדר וצ'ארלי ואחיו נשלחים לבית מחסה. לאחר שחרורם מידרדת האם והם נאלצים לאשפזה במוסד לחולי נפש.
צ'ארלי מתחיל להופיע בעיקר בתפקיד של שיכור. אחיו המבוגר סידני (פול ריס) מכיר לו את המפיק פרד קרנו (ג'ון ת'או) שמתרשם ממנו ומחתים אותו על חוזה. צ'פלין מתאהב בשחקנית צעירה בשם הטי קלי (מוירה קלי) ומבקש את ידה אך היא מסרבת.
צ'ארלי ואחיו מפליגים עם להקתו של קרנו להופעות בניו יורק. צ'ארלי מצליח ומקבל הזמנה להופיע בסרטיו של המפיק מאק סנט (דן אקרויד). בתחילה הוא מופיע סרטים קצרים ולא מרשים במיוחד אבל לאחר שהוא ממציא את דמות הנווד הוא מתחיל להתפרסם ולביים את סרטיו בעצמו עד מהרה הוא עוזב את סנט ומקים חברת הפקה משלו בעזרת אחיו סידני.
ב-1921 חוזר צ'פלין לאנגליה ומתקבל בכבוד מלכים אבל כשהוא נכנס לבר עם אנשים מדלת העם הוא נתקל בדברי שנאה על התרחקותו מהעם ועל השתמטותו במלחמת העולם הראשונה וחוזר מיד לארצות הברית לשם הוא מביא את אמו הבלתי שפויה ומעניק לה מגורים והשגחה עד סוף חייה.
השקפותיו הסוציאליות של צ'פלין עוררו את זעמו של ג'ון אדגר הובר, ראש ה-FBI, והוא התחיל לצבור עליו מידע ותיק עבה על כך שהוא חשוד בקומוניזם.
סידני משתדל לשכנע את צ'ארלי לא להפיק את הסרט "הדיקטטור הגדול" היות שרוב האמריקאים הם בדלנים וזה יכעיס אותם אך צ'ארלי לא משתכנע.
הובר מנסה כל הזמן למרר את חייו של צ'פלין. שחקנית צעירה טוענת שהוא אבי בתה, ואף על פי שבדיקות סוג הדם מראות שאין הוא האב, מארגן הובר משפט ראווה עם תובע ארסי (ג'יימס וודס) שמטיח בצ'פלין שהוא בכלל אורח בארצות הברית. המושבעים קובעים שצ'פלין חייב לשלם דמי מזונות לילדה עד גיל 21.
לבסוף נפגש צ'פלין עם אונה או'ניל (מוירה קלי) הצעירה ממנו ב-40 שנה. הוא מפליג אתה ללונדון להצגת בכורה של "אורות הבמה" אך הם מקבלים מברק שכניסתו בחזרה לארצות הברית אסורה.
כעבור שנים מקבל צ'פלין בשווייץ מכתב מהאקדמיה האמריקאית לקולנוע להגיע לארצות הברית ולקבל פרס על מפעל חיים. הוא מסרב אך אונה משכנעת אותו.
הסרט מסתיים כשצ'פלין יושב על כסא גלגלים בחושך בשולי הבמה לפני שהוא ניגש לקבל את הפרס וברקע מוקרנים קטעים ממיטב סרטיו לקול תשואות הקהל.
