PROFILPELAJAR.COM

פרנסואה-אנרי דה מונמורנסי, דוכס לוקסמבורג
François-Henri de Montmorency-Luxembourg
לידה	8 בינואר 1628; פריז, ממלכת צרפת
פטירה	4 בינואר 1695 (בגיל 66); ורסאי, ממלכת צרפת
מדינה	צרפת
בן או בת זוג	Magdalena van Tonnerre
צאצאים	Charles I Frédéric de Montmorency-Luxembourg, Paul Sigismond de Montmorency-Luxembourg, Angélique Cunegonde de Montmorency, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
השתייכות	צבא יבשה
תקופת הפעילות	מ-1667
דרגה	גנרל, מרשל צרפת
פעולות ומבצעים
	מלחמת צרפת-ספרד (1635-59); מלחמת הולנד-צרפת; מלחמת האצלה; מלחמת תשע השנים ;
עיטורים
	אבירי מסדר הרוח הקדושה; אביר במסדר סן-מישל ;

פרנסואה אנרי דה מונמורנסי-בוטוויל, דוכס פיניי-לוקסמבורג, הידוע בכינויו לוקסמבורג (בצרפתית: François-Henri de Montmorency-Luxembourg‏; 8 בינואר 1628 – 4 בינואר 1695), וכינויו "המרפד מנוטרדאם" (Le Tapissier de Notre-Dame), היה גנרל צרפתי ומרשל צרפת. חבר ויורשו של הקונדה הגדול, הוא היה אחד המפקדים הצבאיים המושגים ביותר של העת החדשה המוקדמת ונודע במיוחד בשל מעלליו במלחמת הולנד–צרפת ובמלחמת תשע השנים. למרות שלא היה מרשים מבחינה פיזית, מכיוון שהיה אדם קלוש וגבן, לוקסמבורג היה בכל זאת אחד הגנרלים הגדולים של צרפת. הוא מעולם לא הפסיד בקרב שבו החזיק בפיקוד.

ראשית חייו

פרנסואה אנרי דה מונמורנסי נולד בפריז. אביו, פרנסואה דה מונמורנסי-בוטוויל, הוצא להורג שישה חודשים לפני לידתו בשל השתתפות בדו-קרב נגד המרקיז דה בוברון. דודתו, שרלוט מרגריט דה מונמורנסי, נסיכת קונדה, לקחה עליו אחריות וחינכה אותו עם בנה, הדוכס מאנגיין. מונמורנסי הצעיר (או בוטוויל כפי שהוא נקרא אז) נקשר לבן דודו, ושיתף את ההצלחות וההיפוכים שלו לאורך הצרות של הפרונד. הוא חזר לצרפת ב-1659 וקיבל חנינה, וקונדה, שהיה אז קשור מאוד לדוכסית שאטיון, אחותו של מונמורנסי, הכין את הנישואים של חסידו ובן דודו ליורשת העצר הגדולה ביותר בצרפת, מדלן דה לוקסמבורג, נסיכת טינגרי ויורשת של דוכסות לוקסמבורג (1661), שבעקבותיה הוא קיבל את תואר דוכס לוקסמבורג ואציל של צרפת.

לוקסמבורג כגנרל

מלחמת האצלה ומלחמת צרפת–הולנד

עם פתיחת מלחמת השחרור (1667–1668), לקונדה, ובעקבות כך ללוקסמבורג, לא היה תפקיד רשמי, אך במהלך המערכה השנייה הוא שימש כלוטננט גנרל של קונדה בכיבוש פראנש-קונטה. במהלך ארבע שנות השלום שבאו לאחר מכן, לוקסמבורג טיפח את בן חסותו לובואה, ובשנת 1672 החזיק בפיקוד העליון נגד ההולנדים במהלך מלחמת הולנד–צרפת (1672–1678). הוא הביס התקפת נגד של וילם השלישי, נסיך אורנז' בוורדן אך נחסם על ידי קו המים ההולנדי. ב-27 בדצמבר מישור ההצפה קפא והוא החל לחצות את הקרח, אך הפשרה פתאומית פיצלה את כוחו לשניים. במהלך נסיגתו דה לוקסמבורג מצא את עיירת המבצר בודג'רבן נטושה על ידי חיל המצב שלה והורה לשרוף את כל האוכלוסייה האזרחית בחיים עם בתיהם. התעמולה ההולנדית האנטי-צרפתית ניצלה במהירות את הטבח הזה וכאשר דה לוקסמבורג התרברב בפני לואי ה-14 שהוא צלה כל הולנדי שמצא בעיירה, הוא הופתע לגלות שחלק מחצר המלוכה סבור כי אכזריות כזו היא מיותרת. בשנת 1673 הוא ערך את הנסיגה המפורסמת שלו מאוטרכט למאסטריכט עם 20,000 איש בלבד מול 70,000, נסיגה שהציבה אותו בדרגה הראשונה של גנרלים. בשנת 1674 הוא מונה לקפטן של גארד דו קורפס, ובשנת 1675 מונה למרשל צרפת.

ב-10 במרץ 1676 הוא מונה למפקד ארמיית הריין במקום קונדה, שהיה במצב בריאותי רע. עם זאת, הוא לא יכול היה להקל על המצור על פיליפסבורג. מבצר זה היה נתון במצור על ידי כוחות קיסריים תחת קרל החמישי, דוכס לורן ב-1 במאי. לוקסמבורג לא יכל לפרוץ את ההגנות של ויסמבורג שהוקמו על ידי הכוחות הקיסריים, ולא למשוך אותם לקרב. פיליפסבורג נפלה ב-17 בספטמבר. בשנת 1677 הוא הסתער על ואלנסיאן, ניצח שוב את ויליאם מאורנז' בקאסל ובשנת 1678, הדף עוד אחד מהתקפתיו בסן-דני לאחר חתימת הסכמי ניימכן. המוניטין שלו היה עתה גבוה, אולם הוא הסתכסך עם לובואה, שהצליח לערב אותו ב"פרשת הרעלים" ולגרום לו להישלח לבסטיליה. רוסט ב-Histoire de Louvois שלו הראה שהריב הזה הוא כנראה אפוקריפי. לוקסמבורג בילה ללא ספק כמה חודשים במהלך 1680 בבסטיליה, אך עם שחרורו חזר לתפקידו בחצר המלוכה כקפטן דה גארד.

מלחמת הברית הגדולה 1688–1697

ב־1690, במהלך מלחמת הברית הגדולה, הופקד לוקסמבורג על הפיקוד על צבאו של המלך לואי בארצות השפלה הספרדיות, במקום לואי דה קרוואנט, דוכס הומייר. ב-1 ביולי 1690, הוא זכה בניצחונו הגדול ביותר על מפקד בעלות בריתו של ויליאם, הנסיך מוולדק, בפלרוס. בשנה שלאחר מכן הוא ניצח שוב ב-Leuze ב-18 בספטמבר 1691.

במערכה הבאה הוא חיפה על המצור של המלך על נאמור ב-1692, והביס את ויליאם השלישי, מלך אנגליה ב-Steenkerque ב-1692; ושוב ב-29 ביולי 1693, ניצח בקרבות המפורסמים ביותר שלו על יריבו הנצחי בניירווינדן, שלאחריהם הוא נקרא "Le Tapissier de Nôtre Dame" (המרפד מנוטרדאם) בשל מספר דגלי האויב שנתפסו ונשלחו לקתדרלה. הוא התקבל בהתלהבות בפריז על ידי כולם מלבד המלך, שהביט בקור רוח על קרוב משפחה ותומך של בני קונדה. סנט-סימון מתאר בכרך הראשון של זיכרונותיו כיצד במקום להיות מדורג במקום השמונה עשר מבין אצילי צרפת לפי התואר שלו משנת 1661, הוא טען באמצעות אשתו לתואר הדוכס דה פיניי של נחלה ישנה משנת 1571, שתציב אותו במקום השני בדירוג. הפרשה מתוארת עם התעניינותו הרגילה של סנט-סימון באצולה, ונבדקה בעיקר באמצעות הסתירות שלו.

במערכה של 1694, לוקסמבורג עשה מעט בפלנדריה, מלבד ביצוע צעדה מפורסמת מוינימונט לטורנה מול האויב.

מותו

בשובו לוורסאי לחורף חלה, ומת. ברגעיו האחרונים השתתף הכומר הישועי המפורסם בורדלו, שאמר במותו: "לא חייתי את חייו, אבל הייתי רוצה למות את מותו". לוקסמבורג נחשב ללא מוסרי, אפילו בזמנים ההם, אך כגנרל הוא היה תלמידו הגדול ביותר של קונדה. אף על פי שהיה עצלן כמו קונדה בניהול מערכה, ברגע הקרב נראה היה שהוא חטף השראות משמחות, ששום להט של ויליאם ושום יציבות של חיילים הולנדים או אנגלים לא יכלו לעמוד מולן. מותו וחרפתו של קטינאט סוגרים את התקופה השנייה בהיסטוריה הצבאית של שלטונו של לואי ה-14.

משפחתו

ב-17 במרץ 1661 התחתן פרנסואה-אנרי דה מונמורנסי עם מדלן דה קלרמון-טונר, דוכסית לוקסמבורג, נסיכת טינגרי, רוזנת ליני, הברונית של דנגו, ונולדו לו 5 ילדים:

שארל פרדריק דה מונמורנסי-לוקסמבורג (1662–1726), דוכס דה פיניי-לוקסמבורג, אביו של שארל השני פרדריק (1702–1764) מרשל צרפת (1757);
פייר אנרי דה מונמורנסי-לוקסמבורג (1663–1700), אב המנזר של סן מישל ד'אורקאמפ;
פול זיגמונד דה מונמורנסי-לוקסמבורג (1664-?), דוכס דה שאטיון, הרוזן דה לוקס והברון ד'אפרמונט;
אנג'ליק קונגונדה דה מונמורנסי-לוקסמבורג (1666–1736), מדמואזל דה לוקסמבורג; התחתנה עם לואי אנרי דה בורבון, בטאר דה סואסון, בנו הבלתי חוקי של לואי דה בורבון;
כריסטיאן לואי דה מונמורנסי-לוקסמבורג (1675–1746), נסיך דה טינגרי, רוזן דה לוקס, אציל צרפת, מרשל צרפת (1734).