פרים (בערבית: بريم; [Barīm]), נקרא גם מאיון (ميون), הוא אי גבוה במצרבאב אל-מנדב בים האדום. האי מחלק את באב אל-מנדב לשניים. הוא נמצא בריבונות תימן, ואינו מיושב. יש בו כפר דייגים עונתי קטן.
גאוגרפיה
מפת האי
האי הוא תוצר של סחיפה של הר געש מתקופת המיוקן. לאי מפרץ פנימי גדול שמעניק לו צורה המזכירה סרטן (ראו מפה). אורכו של האי עומד על 5.63 קילומטר, רוחבו 2.85 והגובה של הנקודה הגבוהה ביותר באי הוא 65 מטרים. באי כמעט ואין גשמים וכמות המשקעים הממוצעת היא כ-60 מ"מ לשנה.
היסטוריה
לפני השלטון הבריטי
בני אדם מודרניים (הומו ספייאנס) הגיעו לאי לראשונה לפני כ-60 אלף שנה. גובה פני הים באזור היה נמוך הרבה יותר מגובהו הנוכחי והדבר אפשר לבני אדם לחצות את המצרים. עד המאה ה-19, האי לא יושב על ידי בני אדם דרך קבע בגלל המחסור החמור במים ושימש בעיקר לכפר דייגים עונתי. למשל, כשהגיע אפונסו דה אלבוקרקי לאזור בשנת 1513 מטעם פורטוגל על מנת לנסות ולכבוש את האזור ולהשתלט על נתיבי הסחר באזור הוא קבע שהאי אינו ראוי להקמת תחנת סחר ומבצר בגלל המחסור במים[1]. ייתכן שהצי הצרפתי השתמש בנמל הטבעי של האי בשנת 1737 כחלק ממסע עונשין לעיר מוח'א הסמוכה. האי סופח על ידי חברת הודו המזרחית הבריטית בשנת 1799 אך היא נאלצה לסגת בעקבות המחסור במים.
שלטון בריטניה
מלון באיתחנת הפחם המשגשגת באי
השלטון הבריטי באי החל כתוצאה מחשש מהתגברות כוחה של צרפת באזור בעקבות הבנייה של תעלת סואץ. בשנת 1857 הסכים ראש הממשלה הבריטי הנרי טמפל לכבוש את האי בעילה של הנחיצות של הקמת מגדלור באי (המגדלור אכן הוקם בשנת 1861). ההחלטה על כיבוש האי הייתה מהירה בגלל דו"ח מפוברק הטוען שהצרפתים שלחו ספינה מראוניון לסיפוח האי. הבריטים צירפו את האי למחוז עדן. בשנת 1881 בנתה חברת PCC באי תחנת הצטיידות בפחם שהיוותה את הבסיס ליישוב הקבע במקום. בשנת 1888 אף נבנה באי מלון. במלחמת העולם הראשונה פעלו מהאי תחנות ארטילריה בריטיות[2]. בשנת 1916, כחלק ממלחמת העולם הראשונה ניסו כוחות עות'מאניים לכבוש את האי אך נכשלו. תחנת הפחם באי גדלה מאוד וסיפקה יותר פחם מעדן השכנה ב-1927. באותה התקופה באי זכה ל"תור זהב" והאוכלוסייה בו גדלה. אולם, עד מהרה החלו הספינות לעבור להשתמש בנפט מה שייתר את התחנה. התחנה פשטה רגל בשנת 1935 ובכך שמטה את הבסיס ליישוב הקבע המתוכנן. המלון, נסגר בשנת 1936. בריטניה בנתה באי שדה תעופה קטן.
סיום הנוכחות הבריטית
עם עזיבתה של בריטניה את אזור עדן והפיכת דרום תימן למדינה עצמאית, התכוונה בריטניה למסור גם את האי לידי דרום תימן. אולם בלחץ השמרנים בבריטניה[3], העלתה ממשלת בריטניה תוכנית לבינאום האי[4]. התוכנית נתקלה בהתנגדות מצד דרום תימן[5] ונזנחה, והאי עבר לידי מדינת דרום תימן כשזו קמה.
ב-11 ביוני 1971 הותקפה מכלית הדלק קוראל סי בדרך מאיראן לישראל בסמוך לאי פרים[6][7]. במרץ 1972 ירו סוללות ארטילריה של דרום תימן באי על ספינת מלחמה צרפתית[8].
במלחמת יום כיפור הוטל מצור על מעבר כלי שיט ישראלים באזור. הספינה "סמסון" שהוחכרה לחברה ישראלית אף הותקפה במקום. להוציא התקופה הזו, התנועה של כלי שיט נשארה חופשית. לאחר האיחוד של דרום תימן עם צפון תימן לתימן עברה השליטה על האי לתימן (השולטת באי עד היום).
