ב-1809 השתקע בברלין והיה למורה בגימנסיה. בתפקידו זה ראה לעצמו שליחות לקומם את העם הגרמני מן ההשפלה שספג כתוצאה מכניסת צבא נפוליאון לברלין, על ידי שימוש בפעילות גופנית בכלל והתעמלות בפרט על מנת לשפר את כוחם וביטחונם העצמי של המתעמלים והעלאת המורל של בני ארצו בדרך לשחרור הלאומי. הוא הרצה, כתב ספרים, המציא את מכשירי ההתעמלות וכמה מהתרגילים הבסיסים על גביהם, במטרה להפוך את האימון למדעי ויעיל ככל האפשר. בין המצאותיו: הקורה, המתח, המקבילים וסוס הסמוכות.
ב-1811 פתח בברלין את מגרש ההתעמלות הפתוח הראשון (Turnplatz) וייסד את ההתאחדות להתעמלות (Turnverein). המקצוע החדש צבר תאוצה במהירות רבה וכבש את הגימנסיות בשילוב של הערצת הגוף ויכולותיו, משמעת אימונים קשוחה וגאווה לאומנית.
ב-1813 השתתף ביצירת ליצו פרייקור (Lützowsches Freikorps), יחידת מתנדבים של צבא פרוסיה במהלכן של המלחמות הנפוליאוניות, שהתייחדה בכך ששילבה חיילים מכל רחבי גרמניה ולא מפרוסיה לבדה והיוותה כר לאחדות לאומית גרמנית. הוא פיקד על גדוד של היחידה. לאחר מכן שב לברלין וגיבש את אחוות הסטודנטים הראשונה באוניברסיטת יינה.
ב-1819 הסתכסך עם השלטון, מגרש ההתעמלות שלו נסגר והוא הושלך לכלא. ב-1825 הומתק עונשו והוא שוחרר בתנאי שלא יתגורר בברלין או בסביבתה. לפיכך חי בפרייבורג.
השפעתו, גם לאחר מותו, על הספורט הגרמני והוראתו הייתה עצומה. בהשראתו הוקמו ברחבי העולם הדובר גרמנית מאות אגודות התעמלות, רבות מהן נקראו על שמו. באולימפיאדת אתונה, הראשונה בזמנים המודרניים, זכו המתעמלים הגרמנים ברוב המדליות.
בין המושפעים מתורתו בדבר החיוב של ההתעמלות כדרך להבראת העם היה גם מקס נורדאו, אבי רעיון "יהדות השרירים"[1].
מרכז הטפתו של יאן הייתה פיתוח הגוף באמצעות תרגילי התעמלות כחלק וכסמל של הערכים הלאומיים הגרמניים. מי שאינם מטפחים את גופם ואינם רואים בהתעמלות ערך, אינם גרמנים. אחת מאמרותיו הידועות היא "פולנים, צרפתים, כמרים, אריסטוקרטים ויהודים הם הקללה של גרמניה"[2]. יאן היה מבין מארגניו של פסטיבל ורטבורג (Wartburg Festival; 1871), בשיאו ארגנו סטודנטים מאוניברסיטת יינהשריפת ספרים גרמניים שהיללו את המהפכה הצרפתית.
בשנת 1941 נקב החוקר פטר ויירק (Viereck) בספרו Metapolitics: The Roots of the Nazi Mind ("מטה-פוליטיקה: שרשי הלך-הרוח הנאצי") בשמו של יאן כאב-המייסד הרוחני העיקרי של הנאציזם, וטען שהרומנטיקה והאנטישמיות שלו השפיעו על ריכרד וגנר ועל הנאציזם בעת התפתחותו.
כתביו
העשרת אוצר המילים בשפה הגרמנית הגבוהה (לייפציג, 1806) - Bereicherung des hochdeutschen Sprachschatzes
האופי הגרמני הלאומי (ליבק, 1810) - Deutsches Volksthum
ההתעמלות הגרמנית (ברלין, 1816) - Die Deutsche Turnkunst
מימוש האופי הלאומי הגרמני (1833) - Merke zum deutschen Volksthum
הגנה עצמית (הצדקה) (לייפציג, 1863) - (Selbstvertheidigung (Vindication
