קיש נולד בהודו להרמן מיכאל קיש (ממשפחת קיש) ולאליס שרלוט לבית אלקין, ואח לססיל, אתל, אוולין ודורותי. המשפחה הייתה משפחה יהודית-בריטית שמוצאה מפראג. אביו כיהן כמנהל הדואר בבנגל, ובהמשך כמנהל הדואר ההודי[1].
בשנים 1909–1914 שירת כקצין בחיל ההנדסה הבריטי בהודו. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נשלח לצרפת, בה נפצע פעמיים. לאחר החלמתו נשלח לעיראק, שם נפצע בשלישית. בעקבות זאת עבר לשרת במחלקת המשטרה הצבאית החשאית במשרד המלחמה בלונדון עד סיום המלחמה. עם תום המלחמה שימש חבר במשלחת הבריטית לשיחות השלום בפריז.
פעילות ציונית
בדצמבר 1922 הצטרף להנהלה הציונית[2] והיה מנהל המחלקה המדינית של ההנהלה הציונית בירושלים בשנים 1923 עד 1929. מתוקף תפקידו עסק במגעים עם הבריטים על מגוון נושאים הקשורים ליישוב היהודי בארץ ישראל, בהם "חוק הנתינות", שקבע מתן אזרחות ארץ ישראלית לעולים, ארגון שלטון עצמי במועצות מקומיות וחקיקת חוקים. קיש תמך בפעילות משותפת של יהודים וערבים להטבת תנאי החיים בארץ ישראל והטיף לאחדות כל הפלגים בציונות. הוא הזהיר שמאבקים בין הפועלים למעבידים נותנים רושם רע לגורמים בינלאומיים העלולים לחשוש מהשפעה קומוניסטית של העולים מרוסיה[3].
בשנת 1929 התמנה לראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, שבאה במקום המחלקה המדינית של ההנהלה הציונית, תפקיד אותו מילא עד 1931, עת התפטר והוחלף על ידי חיים ארלוזורוב[4]. בשנת 1932 התמנה לחבר מועצת הדרכים הארצישראלית[5]. בשנה זאת עבר להתגורר בתל אביב[6], ופתח את "האגודה לעידוד המסחר בין בריטניה וארץ ישראל"[1]. קיש נכנס לשותפות עם רוזנגארט בניסיונות דיג במפרץ אילת, אולם ניסיונות אלו נכשלו. בשנת 1934 עבר לחיפה, בה בנה את ביתו (אשר לימים, בשנת 1958, נרכש על ידי עיריית חיפה ועל גבי המגרש שלו הוקם מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית). הוא המשיך בפעילות ציבורית מקומית וארצית. ביולי 1938 הגיש למפקד משטרת המנדט בחיפה תזכיר על המצב הביטחוני עם דרישות היישוב היהודי[7].
קיש התנגד להסכם ההעברה, טען שתועלתו קטנה וראה בו "מוסד מזיק לאינטרסים היהודיים, ואולי אף כמוסד שסופו להמיט עלינו שואה איומה"[8]. בנובמבר 1937 זכה בתביעת דיבה נגד סאטון האצ'יסון אשר פרסם עליו שהוא מעל בתפקידו כקצין בצבא הבריטי בגלל אהדתו לבולשביזם. קיש קיבל התנצלות, פיצוי של מאה לירות והוצאות משפט[9].
בזכות הרקע הבריטי והצבאי שלו זכה להתקרב אל בכירי המנדט, ואף אל מנהיגי ערבים. קיש היה מתון בדעותיו וניסה ליצור יחסים תקינים עם ערביי הארץ. הוא התקרב לשריף חוסיין בן עלי, שהכריז על עצמו מלך חג'אז, ולבנו האמיר עבדאללה[10].
בתחילת מאי 1939 נפצע קיש בהתרסקות מטוס שטס מאלכסנדריה לדרום אפריקה[11]. הפציעה לא מנעה ממנו להמשיך במשימת גיוס הכספים עבור הקרן הקיימת, עבורה טס לדרום אפריקה[12].
בספורט
במקביל לעבודתו בהסתדרות הציונית, כיהן קיש כנשיא כבוד של הסתדרות "מכבי" מתחילת שנת 1926[13]. באמצע 1927 התפטר מתפקיד נשיא הכבוד של מכבי בהסבירו שאינו יכול להקדיש זמן מספק לתפקיד בגלל עומס עבודתו. בעיתונות הועלו השערות שונות לגבי סיבות שעומדות מאחורי ההתפטרות[14]. לאחר סיום תפקידו במחלקה המדינית של סוכנות היהודית, המשיך קיש בפעילות בתחום הספורט. עם הקמת הועד האולימפי הארצישראלי, נתמנה קיש ליו"ר הוועד[15][16], ובמסגרת תפקידו זה ניהל מגעים עם הוועד האולימפי הבינלאומי[17]. כן כיהן בנשיאות "מכבי"[18].