פקולית הוא מחדר פלוטוני הנוצר מחדירת מאגמה לסלעי הליתוספירה והתגבשותה לסלע פלוטוני בין שכבות סלע קיימות. פקוליתים הם גופי חדירה תואמים, כלומר הם חודרים במקביל לשכבות סלעי הסביבה ומתגבשים ביניהם.

הראשון לקבוע את השם "פקולית" לסוג זה של גוף חדירה היה הגאולוג והפטרולוג האנגלי אלפרד הרקר (Alfred Harker‏, 1859-1939), שעסק בהיווצרות מאגמה ובתוצריה. בשנת 1909 כתב ב"The natural history of igneous rocks" על הבחירה בשם:

מאחר ונראה שנדרש שם מסוים, נוכל לקרוא להם פקוליטים. השם לקוליט משמש לרוב בהרחבה וכולל גופים כאלה, אך דבר זה מבלבל בין שני גופים שונים באופן קיצוני.^[1]

האיות של הארקר לשני הגופים שונה מהמקובל כיום: הסיומת lite משמשת בשמם של מינרלים,^[2] במקרה זה פקוליט^[3] (Phacolite) מקבוצת הזאוליט, ו-lith (מיוונית: אבן) כאשר מדובר בסלע.

פקולית נוצר בין שכבות קימוט של קמרים וקערים קיימים, ומקבל על כן מבנה דמוי עדשה המהווה את פסגתם של הקמרים ואת תחתיתם של הקערים.

המאגמה חודרת בין השכבות לאזורים של חולשה לאורך ציר הקימוט, הנובעים מירידת לחץ באזורים שעברו קימוט אינטנסיבי.

פקולית נוצר באופן דומה גם מחדירה של מאגמה בין מישורי פצילות של סלעים לאחר שעברו קימוט.

במקרים נדירים עשוי להיות מגע בין אזורי החולשה בראש קמר ובתחתית קער סמוך. במקרים אלה יתמשך הפקולית, ובחתך רוחב ייראה כאות S מוטה על צדה.

פקוליתים נחשפים לאחר שהסלעים אליהם חדרו נסחפו. חשיפה זו מציגה רבים מהם כהרים בולטים בנוף.

כמה גופים כאלה, בהרי האלפים ובמקומות אחרים, מגיעים לממדים גדולים. הר אלטש (Aletschhorn) בשווייץ, שקיבל את שמו מקרחון אלטש המצוי למרגלותיו, הוא פקולית שאורכו כ-30 ק"מ ועוביו הנראה לעין מגיע ליותר מ-900 מטרים. לעומתו, אורכו של מסיב סנט גוטהרד (St. Gotthard) הסמוך עולה על 70 ק"מ ורוחבו על 4 ק"מ.^[4]

פקולית נוסף הוא גבעת קורנדון (Corndon) על גבול אנגליה-ויילס, שפסגתה מתנשאת לגובה של 513 מטרים מעל פני הים. הפקולית – המצוי סמוך לציר הקימוט – מורכב מסלעי דולריט.^[5] פקולית זה נוצר בראש קמר מחדירת מאגמה לסלעי פצלים מהאורדוביק.

• גאולוגיה - מונחים

מדיה וקבצים בנושא פקולית בוויקישיתוף