פִּפְיוֹן צָהֹב (שם מדעי: Anthus campestris) הוא מין ציפור שיר בינונית המתרבה בחלק גדול ממרכז האזור הפלארקטי, מצפון-מערב אפריקה ופורטוגל עד מרכז סיביר ומונגוליה הפנימית. זהו מין נודד העובר בחורף לאפריקה הטרופית ולתת היבשת ההודית.
בישראל הוא חולף מצוי בעונות הנדידה ברוב האזורים בארץ. דוגר במספרים קטנים מאוד בחרמון.[2]
אטימולוגיה
השם המדעי הוא מלטינית. שם הסוג Anthus הוא שם לציפור קטנה של אדמות עשב, ושם המין הספציפי campestris פירושו "של השדות".[3]
תיאור
זהו פפיון גדול יחסית, באורך של כ-16 ס"מ ומוטת כנפיים של בין 25–28 ס"מ,[4] אך הוא מין בעל מראה בלתי-מובחן על הקרקע, בעיקר חום חולי מלמעלה וחיוור מלמטה, עם רגליים ורדרדות. הוא דומה מאוד לפפיון ארך-רגליים, אך הוא מעט קטן יותר, בעל כנפיים, זנב ורגליים קצרים יותר, ומקור צר וכהה יותר. בנוסף הוא גם בעל פחות פספוס.
קולות
התעופה שלו חזקה וישירה, ומלווה בקריאת "שיפ" אופיינית, בעלת צליל גבוה יותר מזה של ארך-רגליים. השירה שלו היא חזרה קצרה על "צ'יר-רי צ'יר-רי" רם ללא הברה מובחנת.[4]
מינים דומים
בדרום אסיה בחורף יש להיזהר בזיהוי מין זה מלבלבלו מפפיונים גדולים אחרים אשר חורפים או שוכנים באזור, לרבות פפיון ארך-רגליים, פפיון ערבות, ו-Anthus rufulus (אנ').
התנהגות וקינון
בית גידול
בית הגידול לקינון בקיץ מתאפיין בארץ פתוחה ויבשה, כולל אזורים סמי-מדבריים. הקן נמצא על הקרקע, ובתטולה 4–6 ביצים.
בישראל הוא דוגר בוודאות רק בחרמון, בגובה רב. בעבר דגר גם בפסגות הגבוהות של הרי יהודה והגליל. בסקר קינון שהתקיים בחרמון בקיץ 2013, הפפיון הצהוב נמצא דוגר בשתי משבצות בלבד - מעל רום 1900 מ'. צוות הסוקרים מעריך כי גודל האוכלוסייה המקננת בחרמון הוא כעשרה זוגות בלבד. בשל הירידה בגודל האוכלוסייה הדוגרת, הוא מוגדר בארץ בתור מין "מאוים".[2]
העלילה של הסרט Tawny Pipit משנת 1944 עוסקת באירוע הנדיר של קינון זוג פפיונים צהובים באנגליה.[5] הצילומים של אריק הוסקינג של הפפיונים היו למעשה של פפיון שדות, כי הוא לא יכל היה להשיג פפיון צהוב אמיתי מאירופה הכבושה הגרמנית.[6][7]
_juvenile_Dobruja.jpg)
