אורך גופו של פפיון הרים בוגר הוא כ-18 סנטימטרים ומשקלו כ-30 גרם. הפפיון בעל טופר אחורי ארוך מאוד שבאמצעותו הוא שומר על שיווי משקל בהליכה על הקרקע, ורגליו ארוכות. צבעו חום חולי, ומעל לגבה שלו ישנו פס בהיר. צבעו הבהיר מסייע לו להיעלם ולהסתתר במסווה בין הצמחייה והסלעים כך שיהיה לטורפים קשה למצוא אותו ולזהותו. קריאות התעופה של פפיון ההרים קצרות ונוקשות ומזכירות את הקולות של דרור הבית. שירתו דו-הברתית קצרה, ומושמעת בדרך כלל כאשר הפפיון נמצא בתעופה.[2]
קינון, דגירה ורבייה
במרבית השנה, פפיון ההרים מסתתר וקשה למצוא אותו. בתחילת האביב, בחודשים פברואר ומרץ, הזכרים מצייצים ופותחים בסדרת שריקות הנשמעות מרחוק, תוך עמידה על סלע או על שיח, או בזמן שהם עפים. כך הם נוהגים לסמן את הטריטוריה שלהם ומחזרים אחר הנקבות. במהלך חודש מרץ, הנקבות מטילות ביצים, הקן של פפיון ההרים בנוי מזרדים ומענפים רכים. הקן בדרך כלל ממוקם מתחת לסלע או לשיח, ובכול הטלה נולדים שלושה או ארבעה גוזלים.
הפפיון מצוי בעיקר באזורי הבתות מפני שהסביבה מדוללת מעצים, ולכן סכנת הטריפה על ידי חנקניםובזים מופחתת, מכיוון שאלו נעזרים בעצים בתור עמדות תצפית בשביל ללכוד ולצוד את הטרף. בישראל קיימת הידלדלות בתפוצת המין והוא נמצא בסכנת הכחדה.[2]
.jpg)
