בתחילת שנות ה-20 לחייה עבדה שרגנהיים כאסיסטנטית בהוצאה לאור בברלין, שהייתה אוהדת את המשטר הנאצי, בעוד ששרגנהיים הצטרפה לתנועת ההתנגדות.
בשנת 1942, הוצגה שרגנהיים על ידי מכרה, שהועסקה כעוזרת בית במשק הבית בברלין של גינטר ווסט, חייל נאצי, לאשתו של ווסט, שרלוט אליזבת "לילי" ווסט, אשר התגוררה בברלין, עם ארבעת ילדיה בזמן שבעלה היה במלחמה. בתחילה הוצגה שרגנהיים כ"פליס שרודר", ובסופו של דבר היא התקרבה מספיק לווסט עד שבטחה בה. לאחר שסיפרה לה מהו שמה האמיתי וחשפה את ההיסטוריה שלה כחברה יהודייה במחתרת ההתנגדות הגרמנית, התאהבה שרגנהיים במהרה בלילי ווסט.
החיזור שלהן היה מסורתי, על פי קייט קונולי, כתבת ה"גרדיאן ארצות הברית" בברלין בזמן הראיון שלה עם לילי ווסט בשנת 2001. לאחר שהכירו, הייתה שרגנהיים "מגיעה לתה אצל לילי כמעט מדי יום, ומביאה פרחים ושירים שאותם כתבה. בין לבין השתיים היו כותבות זו לזו. "כאשר ווסט אושפזה במרץ 1943, שרגנהיים "הביאה ורדים אדומים מדי יום. . . ". ב־25 במרץ השתיים התארסו, שרו וחתמו בכתב על אהבתם, אותה חתמו בחוזה נישואין כעבור שלושה חודשים."
בנות הזוג החלו לחיות יחד בביתה של ווסט בברלין, לאחר שווסט נפרדה באופן חוקי מבעלה בשנת 1942. הן נשארו זוג עד יולי 1944, כאשר הלשינו על שרגנהיים בפני גורמים נאציים והיא נתפסה בידי הגסטפו. היא נעצרה בדירה שחלקה עם ווסט, נלקחה למחנה המעבר שולשטראסה בברלין והוחזקה שם עד 4 בספטמבר 1944. לאחר מכן גורשה למחנה הריכוז טרזיינשטט בצ'כוסלובקיה. על אף הסכנה, ווסט ערכה ביקורים חוזרים ונשנים והחליפה עימה מכתבי אהבה עם שרגנהיים בשולשטראסה. שם קיבלה שרגנהיים השראה לכתוב שיר אהבה לווסט.
בזמן ששרגנהיים נכלאה בטרזיינשטט, ווסט ניסתה לארגן ביקור, אך מפקד המחנה סירב לאשר זאת. לפני שבנות הזוג הספיקו להתאחד, גורשה שרגנהיים לאושוויץ. על פי ההערכות היסטוריות היא נשלחה באחת או שתי צעדות מוות לברגן-בלזן. בתחילה מאושוויץ לגרוס-רוזן ומשם לברגן בלזן. אף על פי שלא ניתן היה לקבוע את גורלה המדויק, בית משפט בברלין הוציא פסק דין בשנת 1948 שקבע כי תאריך מותה היה ה-31 בדצמבר 1944.
הנצחה
מצבתה של אליזבת "לילי" ווסט, דורפקירשה גיסנסדורף, ליכטפלדה (ברלין), גרמניה ( CC-by-SA 3.0 ).
אליזבת ווסט המשיכה לחיות אחרי מותה של פליס שרגנהיים יותר משישים שנה. לאחר מותה ב־31 במרץ 2006 וקבורתה לאחר מכן בדורפקירשה גיסנסדורף (בית העלמין של כנסיית הכפר גינסדורף), בליכטרפלדה (ברלין), גרמניה, הונחה מצבה לזכר יחסיה עם שרגנהיים.
קרובי משפחתה של שרגנהיים הציבו אבן זיכרון באתר מחנה הריכוז בברגן-בלזן. הכתוב על המצבה מציין כי מותה של שרגנהיים התרחש במרץ 1945.[5]
בתחילת אמצע שנות התשעים מכרה לילי ווסט את הזכויות לסיפור רומן האהבה שלה עם פליס שרגנהיים לעיתונאית האוסטרית אריקה פישר, שחקרה את שירתה של שרגנהיים, מכתבי הזוג ואת חיי הזוגיות שלהן, ואז כתבה את הספר שיצא לאור בשנת 1994."אמה ויגואר", ברלין 1943, שהופק לסרט "אמה ויגואר: סיפור אהבה" משנת 1999. נכון לשנת 2018, ספרה של פישר תורגם ל־20 שפות.[6]
בריאיון בשנת 2001, ווסט בת ה־89 נזכרה:
זו הייתה האהבה העדינה ביותר שניתן לדמיין. . . . הייתי מנוסה למדי עם גברים, אבל עם פליס הגעתי להבנה עמוקה הרבה יותר של יחסי מין מבעבר. . . . היה חיבור מיידי, ופלירטטנו בצורה מדהימה. . . . התחלתי להרגיש חיה כמו שמעולם לא הרגשתי. . . היא הייתה החצי השני שלי, ממש ההשתקפות שלי, תמונת המראה שלי, ולראשונה מצאתי את האהבה יפה מבחינה אסתטית, וכל כך עדינה. . . . פעמיים מאז שעזבה, הרגשתי את נשימתה ונוכחותה החמה לידי. אני חולמת שניפגש שוב – אני חיה בתקווה.
"Felice Felicitas Rachel Schragenheim," in "The Central Database of Shoah Victims' Names." Jerusalem, Israel: Yad Vashem, retrieved online June 30, 2018.
Felice Schragenheim (also known as "Felice Schröder"), in "Wust, Elisabeth," in "The Righteous Among the Nations." Jerusalem, Israel: Yad Vashem, retrieved online June 30, 2018.
"Schragenheim, Felice Felicitas Rachel" in The Memorial Book of the Federal Archives for the Victims of the Persecution of Jews in Germany (1933-1945). Koblenz, German: Das Bundesarchiv (German Federal Archives), retrieved online June 30, 2018.
^"Schragenheim, Felice Felicitas Rachel" in The Memorial Book of the Federal Archives for the Victims of the Persecution of Jews in Germany (1933-1945).
^ 12באופן רשמי, תאריך מותה הוגדר כ-31 בדצמבר1944 על ידי בית משפט בברלין בשנת 1948. קרובי משפחתה הציבו מצבת זיכרון בברגן בלזן, ועליה נכתב "מרץ 1945" כתאריך מותה.
