מיליגן, שנולד בלונדון, אנגליה,[1] החל את קריירת הקומיקס שלו עם רצועת הקומיקס "The Electric Hoax" בעיתון המוזיקה Sounds, עם האמן ברנדן מקארתי, שאיתו הוא הלך לבית הספר לאמנות.[2] בהמשך עבר מיליגן לכתוב סיפורים קצרים עבור 2000AD בתחילת שנות השמונים. בשנת 1986, מיליגן פרסם את הרצועה המתמשכת הראשונה שלו ב-2000AD בשם "Bad Company ", עם האמנים ברט אווינס וג'ים מקארתי . "Bad Company" היה סיפור מלחמה עתידי פופולרי ועזר למיליגן לזכות בהכרה רחבה יותר.
במקביל, מיליגן, אווינס וברנדן מקארתי עבדו על כותר האנתולוגיה Strange Days עבור הוצאת Eclipse Comics. ב-Strange Days הוצגו שלוש רצועות, " Paradax", " Freakwave " ו- " Johnny Nemo ". מיליגן, מקארתי ואווינס הפיקו שלושה גליונות של הקומיקס הפסיכדלי הזה. הוא לא היה הצלחה מסחרית אבל הוא ביסס קהל קוראים קטן ונאמן. לרצועה המקובלת ביותר, "ג'וני נמו", הייתה סדרה משלה, ואילו ל"פרדקס "המשונה יותר הייתה סדרה דו-גליונית שפורסמה על ידי Vortex Comics בשנת 1987 .
עד שנת 1989 כבר החליף מיליגן בין רצועות כמו "Bad Company", בעודו כותב חומר ל-2000AD, כמו "Hewligan's Haircut" עם האמן ג'יימי היולט. מיליגן והאמן ג'ים מקארתי יצרו את "Bix Barton " בהשראת סטיב דיטקו. זו יצאה לאור תחילה כרצועה בשחור לבן בשם "Barton's Beasts"; הרצועה השנייה נקראה "Carry On Barton" (במקור "Carry On Snuffing"). הרצועה הייתה מאוד פופולרית והייתה הטרמה ל"Devlin Waugh" ויצירות נוספות.
בשנת 1989 יצא לאור יצירתו הראשונה בהוצאת DC קומיקס . Skreemer הייתה מיני סדרה בת שש גליונות (מאי 1989 - אוקטובר 1989) שצוירה על ידי ברט אווינס, שפורסמה בעיצומה של מה שמכונה "הפלישה הבריטית" לקומיקס האמריקני של אז. סיפור גנגסטר פוסט אפוקליפטי אפל, הוא אמנם זכה לשבחי הביקורת אך לא זכה להצלחה מסחרית. בהמשך מיליגן נהיה לכותב קבוע ב- DC בעודו עדיין עובד על הקומיקסים האישיים יותר שלו בבריטניה בקומיקס כמו 2000AD, וכותרות הספין-אוף שלו Crisis and Revolver.
Skin
Skin (עם אמנות מאת ברנדן מקארתי) היה סיפורו של גלוח ראש צעיר הלוקה במומים כתוצאה מתלידומיד בלונדון של שנות השבעים, וניסיונותיו להתמודד עם מוגבלותו ועם העולם בכלל.[2] רצועה אמורה הייתה להתפרסם ב-Crisis בשנת 1990, אך המוציאים לאור Fleetway היו מודאגים מהנושא השנוי במחלוקת, בנוסף הם דאגו לשימוש בשפה הבוטה בסיפור. בתי הדפוס סירבו להדפיס אותו, והאשימו את השפה הגרפית ואת הנושא השנוי במחלוקת כסיבה.[3] הסיפור נותר פסול עד שבסופו של דבר פורסם כרומן גרפי על ידי Tundra Press של קווין איסטמן לקול ענות חלושה.
שנות התשעים
בשנות התשעים מיליגן הוציא חידש לדמותו של סטיב דיטקו Shade the Changing Man בהוצאת DC Comics.[4] וזכה להצלחה. עם גיליון מספר 33 (מרץ 1993) הוא הפך לחלק מחותם ורטיגו.[5] הסדרה בוטלה בגיליון מספר 70 (אפריל 1996). סיפור חד פעמי לציון עשור לורטיגו פורסם בשנת 2003.
מיליגן המשיך את הריצה של גרנט מוריסון על Animal Man עבור שש גליונות בשנים 1990–1991,[6] והפך לכותב הקבוע של באטמן ב Detective Comics באותה שנה. במהלך ישיבת מערכת הציג מיליגן את הרעיון שהוביל ליצירתו של עזראל, שהפך לבאטמן במהלך הקרוסאובר "באטמן: נפילתו של אביר".[7]
מיליגן והאמן דאנקן פגרדו יצרו את Enigma עבור חותם Touchmark המתוכננת של דיסני קומיקס. עם ביטול קו ה Touchmark עבר הפרויקט לקו ורטיגו החדש שהושק ב-DC בשנת 1993.[8][9] מיליגן יצר אחריו את The Extremist עם האמן טד מקיבר.[10] שני הכותרים עסקו בנושאים טאבו עבור מוציאים לאור של המיינסטרים, אך זכו לשבחים על התמודדותם עם נושאים אלה.[11][12]
מיליגן והאמן מייק דאודאטו השיקו את הסדרה אלקטרה עבור מארוול קומיקס בנובמבר 1996.[13] את שארית העשור בילה מיליגן בכתיבת גליונות מיוחדים חד פעמיים כמו Face and The Eaters, או מיני-סדרות כמו Egypt ו-Tank Girl: The Odyssey (עם היוצר המשותף שלה ג'יימי האוולט על האמנות). הקומיקס הפסיכדלי של מיליגן וברנדן מקארתי, Rogan Gosh, הודפס מחדש במהדורה שנאספה על ידי ורטיגו בשנת 1996, לאחר שפורסם לראשונה שש שנים קודם לכן ב-Revolver.
מיליגן סיכם את העשור על ידי כתיבת מיני-סדרת The Human Target עם ארבע גיליון (אפריל 1999 - יולי 1999).[14]
X-Force / X-Statix
בשנת 2001 החל העורך הראשי החדש של מארוול קומיקס ג'ו קסאדה לחדש את משפחת הכותרים של האקס-מן. מיליגן והאמן מייק אלרד קיבלו שליטה על אקס פורס בגיליון מס '116 (יולי 2001),[15] והחליפו מיד את הצוות של הספר שעוצב על ידי רוב ליפלד בצוות סאטירי יותר: היתום, האנרכיסט, יו גו גירל, פאט, ויוויסקטור, ונוס די מילו, דד גירל ודופ.
אקס פורס בוטלה עם גיליון מס 129 (אוגוסט 2002), והוחלפה בכותר חדש, אקס-סטטיקס, כשמיליגן ואלרד המשיכו כצוות היוצר.[16] מיליגן הציע דמות על פי נסיכה דיאנה שקמה לתחייה. החדשות התפשטו לצהובון הבריטי "דיילי מייל", שהתנגד בתוקף. בסופו של דבר הדמות שונתה, כמו גם ההתייחסויות למשפחת המלוכה הבריטית.[17] אקס-סטטיקס בוטלה עם גיליון מס' 26 (אוקטובר 2004).
שנות האלפיים
עבודתו הקולנועית של מיליגן כוללת את התסריט ל-"Pilgrim" (2000, הידוע גם בשם Inferno), בכיכובו של ריי ליוטה. הוא כתב את התסריט כעיבוד לרומן של מלווין ברג'ס מלאך לחודש מאי. [18]
הוא כתב את גליונות מס '166–187 של אקס-מן, יחד עם האמן סלבדור לרוקה, בשנת 2005. מיליגן חזר ל"Human Target" עם הרומן הגרפי Final Cut, ואחריו כל 21 הגיליונות של הסדרה שלאחר מכן עבור ורטיגו.[14] בשנת 2006 הוא כתב את סדרת ה- X-Statix Presents: Dead Girl מיני-סדרה בת חמש גליונות עבור מארוול בשיתוף פעולה עם האמן ניק דרגוטה והיוצר המשותף מייק אלרד. בשנה שלאחר מכן הוא כתב סדרה מוגבלת של Infinity Inc [19] ואת The Programme עבור ויילדסטורם, בכיכובו של גיבור-על של ברית המועצות בזמן המלחמה הקרה. [20] מיליגן היה מעורב בקרוס-אובר של באטמן בשנת 2007, "תחייתו של ראס אל-גול ", על ידי כתיבת השנתון של באטמן מספר 26, וכן את חלקי הסיפור בכותר החודשי רובין.
מיליגן כתב את סדרת האנימציה האינטראקטיבית של ה- BBC Meta4orce[21] ואת סדרת ה- Sub-Mariner : The Depths לחותם Marvel Knights של מארוול.
בסוף שנת 2008 מונה מיליגן לסופר של סדרת ורטיגו ארוכת השנים Hellblazer, [22] וכתב גם את Greek Street שפורסם אף הוא בורטיגו. [23][24] בנוסף, עבור מארוול הוא כתב סיפור חד-פעמי של מון נייט, עם האמנית לורנס קמפבל. [25]
בעקבות ההשקה המחודשת של DC בשנת 2011, הפך מיליגן לכותב של חיל הפקחים האדומים, סדרה מתמשכת שהושקה לראשונה בספטמבר 2011. [26][27] הוא כתב את ליגת הצדק האפל, ספין אוף של ליגת הצדק, בכיכובם של ג'ון קונסטנטין ו-Shade The Changing Man אותם כתב בעבר [28] עד גיליון מספר 8 (יוני 2012), ובעקבותיו עבר ל-StormWatch החל מגיליון מספר 9 (יולי 2012). [29] בשנת 2017 כתב סדרת מיני Dan Dare עבור הוצאת Titan Comics.
^Manning, Matthew K.; Dolan, Hannah, ed. (2010). "1990s". DC Comics Year By Year A Visual Chronicle. London, United Kingdom: Dorling Kindersley. p. 246. ISBN978-0-7566-6742-9. Writer Peter Milligan, alongside artist Chris Bachalo and psychedelic cover artist Brendan McCarthy breathed new life into the bizarre world of Shade, the Changing Man, reimagining the obscure Steve Ditko character for a brave new world.{{cite book}}: |first2= has generic name (עזרה)
^Manning, Matthew K.; Gilbert, Laura, ed. (2008). "1990s". Marvel Chronicle A Year by Year History. London, United Kingdom: Dorling Kindersley. p. 280. ISBN978-0756641238. Finally given her own ongoing series by writer Peter Milligan and artist Mike Deodato, Elektra found a new use for her grace and skill after defeating a group of ninjas.{{cite book}}: |first2= has generic name (עזרה)
^Manning "2000s" in Gilbert (2008), p. 306: "X-Force, an X-Men spinoff, received a makeover in July [2001] thanks to writer Peter Milligan and artist Mike Allred. A mixture of dark comedy and underground heroics, X-Force received critical acclaim, but a mixed reaction from fans."
