פְיוֹדוֹר אִיוָאנוֹבִיץ' אוּסְפֶּנְסְקִי (ברוסית: Фёдор Ива́нович Успе́нский; 19 בפברואר 1845–10 בספטמבר 1928) היה היסטוריון רוסי, חוקר האימפריה הביזנטית. עבודותיו מדגימות היטב את פריחת תחום חקר האימפריה הביזנטית בתקופת האימפריה הרוסית.
חייו
אוספנסקי נולד ליד גאליץ' ולמד באוניברסיטת סנקט פטרבורג, כשאת התזה הראשונה שלו כתב על ניקטאס כוניאטס. במשך כשני עשורים (1874–1894) שימש מרצה באוניברסיטת נובורוסייסקי באודסה,[1] תפקיד שאפשר לו לבלות זמן ניכר מחוץ לרוסיה.
עבודת הדוקטורט של אוספנסקי משנת 1879 עסקה בייסודה של האימפריה הבולגרית השנייה. אף שהתמחה ביחסי ביזנטיון-בולגריה, וחקר את ההשפעה הסלאבית על הכלכלה הביזנטית, הוא גם חקר וכתב רבות על מסעי הצלב.
בשנת 1894 החליט אוספנסקי, שהיה בעל אידאולוגיה סלאבופילית, לעבור לקונסטנטינופול במטרה לחקור את המונומנטים ששרדו מהתקופה הביזנטית, ושהוזנחו על ידי השלטונות העות'מאניים במשך מאות שנים, ולהגן עליהם. הוא ייסד את המכון הארכאולוגי הרוסי בקונסטנטינופול (שמרכזו בסטודיון) ועמד בראש המחקר הארכאולוגי החלוצי שלו בקונסטנטינופול, באסיה הקטנה, במוקדון ובבולגריה. בשנת 1900 נבחר לאקדמיה הרוסית למדעים,[1] לאחר שהיה חבר בהתכתבות למן 1893. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נאלץ אוספנסקי לנטוש את עבודתו ולברוח מטורקיה.
בפטרוגרד הוזמן לערוך את ביטאון גוף המחקר הביזנטי "ויזנטיסקי ורמניק". לאחר מהפכת אוקטובר נשא הרצאות באוניברסיטת לנינגרד (1922–1927), ותחת ביקורת מתמשכת מצד השלטונות הבולשביקים, הכין לפרסום את תוצאות מחקר חייו, תיאור אדיר-ממדים בן שלושה כרכים על ההיסטוריה של האימפריה הביזנטית.
אוספנסקי נפטר בלנינגרד ב-1928. הפרסום לאחר מותו של המגנום אופוס שלו, המבוסס על מקורות רבים שטרם פורסמו והחסר תקדים בהיקפו, הדגים את מומחיותו הנרחבת בתחום. ספרו על האימפריה הטרפזונטית הופיע גם כן לאחר מותו. טקטיקון אוספנסקי נקרא על שמו.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
