המינרל מופיע במקבצים עמודיים או חסרי צורה. הגבישים אינם נפוצים – וצורתם לווחיים עד פריזמתיים באורך עד 2 מטרים. פאות הגביש לעיתים מקווקוות. לפטאליט יש פצילות מושלמת בכיוון אחד ({001}). הקשיות של המינרל בינונית גבוהה יחסית, 6.5-6 בסולם מוס, ומשקלו הסגולי הממוצע 2.4 גרם לסמ"ק. קיימת בו תופעת גבישים תאומים.
תכונות אופטיות
אופטית המינרל הוא דו-צירי חיובי. מקדמי השבירה של הפטאליט הם: nα=1.504, nβ=1.51 ו-nγ=1.516.[2] גבישי הפטאליט הם שקופים עד שקופים למחצה. הם חסרי צבע או שצבעם ורוד, אפור, צהוב, צהוב אפור עד לבן. בשקף מנוסר הפטאליט הוא חסר צבע. הברק של הפטאליט הוא זגוגי או פנינתי על משטחי הפצילות, והנפיצה שלו חלשה. המינרל תרמולוסנט (פולט אור בחימום).
גילוי ומקור השם
המינרל נתגלה לראשונה ב-1800 באי אוטו (Utö) שבמועצה המקומית הנינגה (Haninge) שבמחוזסטוקהולם שבשוודיה. שמו נגזר מיוונית "פטלון" – עלה, מתייחס לפצילות המושלמת שלו במקביל לבסיס.
בדומה לספודומן ולפידוליט משמש הפטאליט מקור לליתיום. כמו כן נוהגים להוסיף פטאליט לתערובת ממנה יוצרים כלים קרמיים ובכך מקטינים את תופעת ההתרחבות בחום ומגדילים את חוזק הכלי. מלבד זאת, המינרל ידוע בעיקר לאספני מינרלים, אם כי הקשיות הגבוהה יחסית שלו מאפשרת גם שימוש בסוג חסר הצבע של הפטאליט כאבן חן.
בין המקומות בהם ניתן למצוא את הפטאליט:
האי אוטו (Utö) שבמועצה המקומית הנינגה (Haninge) שבמחוז שבסטוקהולם שבשוודיה (המקום בו נמצא המינרל לראשונה); סמוך לסן פיירו (San Piero) באי אלבה שבאיטליה; מפגמטיט רוביקון (Rubicon), דרומית לקרביב (Karibib) שבנמיביה; גבישים גדולים במיוחד מצויים בביקיטה (Bikita) שבזימבבווה; בפרו (Peru) במחוז אוקספורד (Oxford) שבמדינת מיין, ובעורק קלארק (Clark vein) ברינקון (Rincon) מחוז סן דייגו (San Diego) בקליפורניה שבארצות הברית; באגם ברניק (Bernic Lake) בפרובינציית מניטובה שבקנדה; ובמדינת מינאס ז'ראיס שבברזיל.[3]
לקריאה נוספת
Deer, W.A., R.A. Howie, and J. Zussman Rock Forming Minerals 4: framework silicates , 1963, Pages 271-275.
Hurlbut, Cornelius S.; Klein, Cornelis, 1985, Manual of Mineralogy, 20th ed., ISBN 0-471-80580-7
