|
פאוזי אל-מולקי
ד"ר פאוזי אל-מולקי (בערבית: فوزي الملقي; 1910–1962) היה פוליטיקאי ירדני בשנות ה-50 של המאה ה-20. כיהן כראש ממשלת ירדן בשנים 1953–1954.
ביוגרפיה
פאוזי אל-מולקי נולד בשנת 1910 באירביד שבעבר הירדן למשפחה ממוצא סורי. הוא למד כימיה באוניברסיטה האמריקנית בביירות ונהיה מורה לכימיה. לאחר מספר שנות הוראה מונה למנהל בית הספר התיכון ברבת עמון. בהזמנת בריטי שביקר בבית הספר הוא למד וטרינריה באוניברסיטת אדינבורו והוסמך כווטרינר בשנת 1944[1]. בתקופת לימודיו בבריטניה אימץ את התפיסה הפוליטית הבריטית בסוגיות כמו חירויות פוליטיות, משפט עצמאי והמודל הפוליטי של מונרכיה קונסטיטוציונית[2].
בשנת 1945 מונה לקונסול עבר הירדן במצרים ובשנת 1947 הועלה לדרגת שגריר. בתחילת 1947 היה ציר עבר הירדן בוועידה האנגלית ערבית[3]. במסגרת תפקידו היה מעורב בקשרים של ירדן עם הליגה הערבית. כשממשלתו ביקשה להעביר אותו לביירות, התערב המלך פארוק וביקש שיישאר במצרים[1] והוא נותר בה עד סוף שנת 1947[4]. בתחילת 1948 מונה לשר החוץ של ירדן[5]. במסגרת תפקידו ניהל את השיחות על הסכם עם בריטניה[6], ובתחילת מאי 1948 ניהל שיחות על שביתת נשק עם נציגי ההגנה[7]. ביולי 1948 הועבר לתפקיד שר ההגנה[8] והוא הוביל למהלך להעברת שליטה מלאה על הלגיון למשרד ההגנה[9][10]. מאפריל 1949 עמד בראש המשלחת של ירדן לועידת לוזאן[11][12][13]. באוקטובר 1949 הועמד בראש משלחת עבר הירדן לאו"ם[14][15]. במקביל לוועידת האו"ם הוא ניהל עם משה שרת שיחות על הסכם שלום עם ישראל[16]. אל-מולקי לא התמודד בבחירות לפרלמנט של ירדן שהתקיימו באפריל 1950, אך המשיך להחזיק בתפקיד שר ההגנה גם בממשלה החדשה שהוקמה מיד לאחר הבחירות על ידי סעיד אל-מופתי[17]. אולם בדצמבר 1950 החליף עבדאללה את הממשלה בממשלה בראשות סמיר א-ריפאעי שכללה יותר נציגים מהפרלמנט, בהם מראשי האופוזיציה, ואל-מולקי לא נכלל בממשלה[18]. אל-מולקי מונה לשגריר ירדן בצרפת ובספטמבר 1951 הוא עמד בראש המשלחת הירדנית לוועידת פריס[19]. באוקטובר 1951 הוא הועבר להיות השגריר בלונדון[20]. בבריטניה התחבר עם חוסיין.
בעיתונות הישראלית ניתנו הערכות שונות על אל-מולקי. נטען שהוא לא השתתף בבחירות לפרלמנט באפריל 1950 בגלל שהיה שותף במשא ומתן על הסכם שלום עם ישראל, שלא היה פופולרי בקרב המצביעים[21] ושהוא היה אחד המדינאים היחידים בירדן שתמך בשלום עם ישראל בנפרד משאר מדינות ערב[22]. אולם בדצמבר 1950 הוא תואר כמי שעורר עימות עם ישראל על הכביש לאילת ושסילוקו מהממשלה הוא פתח לשלום עם ישראל[23].
במאי 1952, עלה שמו של אל-מולקי כמועמד לראשות הממשלה על ידי מועצת העוצרים[24], אולם הוא לא מונה באותה עת לתפקיד. באוגוסט 1952, כאשר טלאל ויתר על כסאו וחוסיין נקבע ליורשו, טס אל-מולקי לז'נבה לפגוש את חוסיין[25]. לקראת הכתרתו של חוסיין לירדן נקבע שאל-מולקי יתמנה לראש ממשלת ירדן[26] והוא הרכיב את ממשלתו ב-5 במאי 1953, שלושה ימים לאחר הכתרתו הרשמית של חוסיין[27].
חוסיין קיווה כי אל-מולקי, שנהה אחר הגישות הדמוקרטיות האירופאיות, יבצע רפורמות ליברליות כנדרש בדרך להפיכתה של ירדן למונרכיה קונסטיטוציונית. כמו כן, לאל-מולקי לא היה בסיס כוח פוליטי בירדן, וייתכן כי נבחר גם מכיוון שלא יכול היה לאיים על יציבות שלטונו של המלך הצעיר[2]. בתקופת כהונתו אכן פעל אל-מולקי בכיוונים של ליברליזציה. ממשלתו שחררה אסירים פוליטיים, העניקה כוח רב יותר לפרלמנט והקטינה את ההגבלות על חופש הביטוי. בדצמבר 1953 הותרה לראשונה פעילות מפלגתית בירדן[28].
אולם, עד מהרה עלו יחסיו של אל-מולקי עם המלך הצעיר על שרטון. הליברליזם שהוביל אפשר אופוזיציה רחבה מדי לחוסיין, מצד ארגונים קומוניסטיים ואנשי מפלגת הבעת'. עיתונים ניצלו את חופש הביטוי לתקוף את המערב ואת בני משפחת המלוכה[2]. כמו כן, המדיניות הליברלית של אל-מולקי עוררה התנגדות מצד גורמי משטר מתקופתו של המלך עבדאללה, שהעדיפו אוטוקרטיה חזקה על פני ליברליזציה. בעקבות חוסר היציבות הפוליטי במדינה נאלץ אל-מולקי להתפטר לאחר שנה בתפקיד, ב-4 במאי 1954. החליפו ראש הממשלה לשעבר תאופיק אבו אל-הודא, במהלך שסימן את החזרה לסגנון האוטוקרטי הישן של המשפחה ההאשמית[29][30]. מולקי סירב לכהן כשר בממשלתו של אל-הודא[31].
בסוף אפריל 1955 מונה לשר החצר[32]. בדצמבר 1955 הוא מונה לשר ההגנה בממשלתו של אבראהים האשם[33].
במרץ 1956 מונה אל-מולקי לשגריר ירדן בקהיר[34]. עם הקמת ממשלתו של חוסיין אל-ח'אלידי באפריל 1957, הוא הוזמן חזרה לירדן לשמש כשר החינוך[35]. בהמשך היה אל-מולקי לשר החצר של חוסיין. הוא פוטר מתפקידו בתחילת אוגוסט 1958 לאחר המהפכה בעיראק שהביאה לביטול האיחוד של עיראק וירדן[36]. לאחר מכן היה אל-מולקי ליושב ראש הסנאט של ירדן. בסוף יוני 1961 מונה אל-מולקי לנציג ירדן באו"ם[37]. אל-מולקי נפטר בינואר 1962 בניו יורק בעת היותו שגריר ירדן באו"ם[38]. רחוב קרוי על שמו בעמאן בירת ירדן[39]. בנו, האני אל-מולקי, מכהן אף הוא כראש ממשלת ירדן.
לקריאה נוספת
- יוסף נבו, ירדן: החיפוש אחר זהות, עמודים 60–69.
הערות שוליים
- ^ 1 2 עמוס מזרחי, הממשלה העברירדנית החדשה, על המשמר, 9 בפברואר 1948
- ^ 1 2 3 אבי שליים, המלך חוסיין: ביוגרפיה פוליטית, עמ' 71
- ^ עבר הירדן ועיראק מסכימים לחלוקה?, דבר, 24 בינואר 1947
- ^ חיילי הלגיון הערבי בא"י פעילים נגד הישוב, המשקיף, 8 בדצמבר 1947
- ^ היום מתחילות שיחות עבר־הירדן - בריטניה, דבר, 25 בינואר 1948
- ^ נחתם ההסכם בריטניה-עבר־הירדן, על המשמר, 16 במרץ 1948
- ^ ביריחו מתנהל מו"מ לשביתת נשק, הַבֹּקֶר, 6 במאי 1948
- ^ שינויים בממשלת עבר הירדן, מעריב, 30 ביולי 1948
- ^ סמכות ממשלתית מורחבת על הלגיון?, דבר, 15 באוגוסט 1948
- ^ כל הקצינים הבריטים התפטרו מן הלגיון הערבי, דבר, 6 בספטמבר 1948
- ^ הרכב משלחת עבה"י לשיחות לוזאן, הַבֹּקֶר, 28 באפריל 1949
- ^ משה בראוור, הירדנים "שוחרי השלום", הצופה, 17 ביוני 1949
- ^ משלחת עבה"י חוזרת ללוזאן, חרות, 14 ביולי 1949
- ^ נציגי עבה"י לעצרת או"מ, המשקיף, 4 באוקטובר 1949
- ^ שרת יביא לכנסת פרטי ההסכם עם עבה"י, חרות, 28 בדצמבר 1949
- ^ המו"מ עם עבר הירדן לשלב מכריע, הצופה, 23 בדצמבר 1949
- ^ הורכבה ממשלה חדשה בעבר הירדן, הצופה, 13 באפריל 1950
- ^ גבריאל שטרן, ראשי האופוזיציה צורפו לממשלה החדשה בעבר הירדן, על המשמר, 5 בדצמבר 1950
- ^ חוסיין יורש העצר בעבה"י, הַבֹּקֶר, 10 בספטמבר 1951
- ^ פאוזי מולקי פחה, על המשמר, 25 באוקטובר 1951
- ^ השתתפות מעטה בבחירות בעבר הירדן, הצופה, 12 באפריל 1950
- ^ קשר למיגור עבדאללה, על המשמר, 7 באוגוסט 1950
- ^ חוקי הבדוים, דבר, 10 בדצמבר 1950
מאקס דאני, יצר הסחיטה אצל הערבים גובר עם עלות המתיחות הבינלאומית, חרות, 11 בדצמבר 1950
- ^ ש. גולדשמידט, מולקי חוזר לירדן, הַבֹּקֶר, 27 במאי 1952
- ^ המלך חוסיין - לקורס צבאי, דבר, 17 באוגוסט 1952
- ^ התפטר ראש ממשלת עבר הירדן, מעריב, 26 באפריל 1953
- ^ פ. אל מולקי הרכיב ממשלה חדשה, על המשמר, 6 במאי 1953
- ^ נבו, עמ' 62
- ^ נבו, עמ' 68–69
- ^ עצת בריטניה גרמה לנפילת ממשלת ירדן, מעריב, 3 במאי 1954
- ^ ממשלה חדשה בירדן, דבר, 25 באוקטובר 1954
- ^ ממשלה חדשה בירדן, מעריב, 1 ביוני 1955
- ^ האשם הקים ממשלת־מעבר בירדן, הַבֹּקֶר, 22 בדצמבר 1955
- ^ שגריר ירדני חדש במצרים, שערים, 15 במרץ 1956
- ^ נאבולסי: הרמטכ"ל לא הודח, קול העם, 17 באפריל 1957
- ^ ירדן: תם האיחוד ההאשמי, דבר, 3 באוגוסט 1958
- ^ ממשלה חדשה בירדן, על המשמר, 29 ביוני 1961
- ^ מת פאוז אל־מולקי נציג רבת־עמון באו"ם, מעריב, 11 בינואר 1962
- ^ Fawzi Al Mulki
|
|
