עמנואל נשרי (1913–2000) היה קצין צה"ל בדרגת אלוף-משנה, פיקד על בית הספר לקצינים, היה נספח צה"ל במערב אירופה ומפקד פיקוד הגדנ"ע.
ביוגרפיה
נשרי נולד בפולין למשפחת אורלנסקי ועלה לארץ ישראל ב-1932. הוא התנדב לארגון ההגנה, שימש מפקד רעננה, מפקד נפת חפר, במהלך מלחמת העולם השנייה שימש מדריך בקורס מפקדי מחלקות ומפקד קורסי מ"כים. לאחר המלחמה נשלח מטעם הארגון לאירופה, שימש סגן מפקד ההגנה בגרמניה וב-1948 מונה למפקד הארגון בצרפת וצפון אפריקה, הוא פעל לגיוס צעירים ניצולי השואה ולהעפלתם לארץ ישראל, ואימוני הגנה עצמית לקהילות יהודיות. בשובו לישראל שימש במלחמת העצמאות כסגנו של מיכאל בן-גל, מפקד חטיבת קרייתי ומחוז תל אביב. לאחר מכן פיקד על מחוז השפלה. בפברואר 1948 מונה לקצין מנהלה בחיל האוויר וביוני 1950 לעוזר הנספח הצבאי במערב אירופה, בשובו לישראל זכה לאות לגיון הכבוד[1].
באוקטובר 1952 מונה למפקד בית הספר לקצינים של צה"ל ומילא תפקיד זה עד פברואר 1955, במהלך תקופה זו היה חבר בהרכב השופטים של בית הדין הצבאי שהרשיע את נאשמי מחתרת צריפין. לאחר מכן מונה לנספח צה"ל במערב אירופה, שמושבו בפריז בירת צרפת. בתקופה זו פעל לחיזוק הקשרים בין ישראל לצרפת, על רקע החמרת המצב הביטחוני בישראל. הוא היה שותף למשא ומתן ולעסקאות הרכש הראשונות מצרפת שכללו מטוסי אוראגן, מיסטר, טנקי AMX-13 ועוד[2]. שיתוף הפעולה הגיע לשיאו במלחמת סיני בה צרפת ובריטניה יחד עם ישראל נגד מצרים[3]. על פועלו זכה נשרי באות לגיון הכבוד שהוענק לו על ידי הרמטכ"ל הצרפתי[4]. באוגוסט 1959 מונה למפקד פיקוד הגדנ"ע תפקיד בו שירת עד ספטמבר 1960. יצא ללימודים והשתחרר ב-1963.
לאחר שחרורו משירות הקבע מונה למנהל חברת הספנות סומרפין, שנסגרה ב-1966.
נשרי הוא אב לשתי בנות מאשתו הראשונה חנה סקולסקי: הפסנתרנית ורדה נשרי, והדה עמיר פסיכולוגית, מרצה ומדריכת מנחי קבוצות ויועצים ארגוניים והוא סב לנגנית המשור נטלי פרוז.
הערות שוליים
