לויטוב שירת כנווט קרב במטוסי פנטום בטייסת 69, הראשון מבני המחזור שלו, שנשלח למשימה מורכבת[2]. ב-5 ביולי1970 השתתף בגיחת הפצצה של שלושה מטוסי פנטום על סוללות נ"מ במצרים. אחרי השמדת הסוללות נפגע מטוסו מאש תותחי נ"מ. לויטוב והטייס, עמוס זמיר, צנחו ונלקחו לשבי המצרי[3][4]. לויטוב היה השבוי הישראלי הצעיר ביותר בשבי המצרי[5]. במהלך שהותו בשבי בכלא עבסייה, עבר לויטוב עינויים גופניים קשים, היה מבודד למשך כחצי שנה, עד שהועבר לתא משותף עם עוד תשעה שבויים ישראלים. שם בהנהגת רמי הרפז, קיימו השבויים סדר שבועי ויומי מאורגן, שכלל בין היתר, לימודים, ציון חגי ישראל וליבון הבעיות ביניהם[6], ויצרו חיים משותפים מלאי משמעות, בתקווה לשוב הביתה. לויטוב ושאר השבויים הוחזרו לישראל במסגרת עסקת שחרור שבויים, שבוצעה לאחר מלחמת יום הכיפורים בנובמבר 1973[7].
עם חזרתו מהשבי נשאל על ידי קצין בכיר בחיל האוויר אם כדאי לבטל את סדרת השבי (שבועיים שבהם חיילים בסיירת מטכ"ל, שייטת 13, שלדג ופרחי טיס עוברים חוויה של שבי מדומה, הכולל חקירות בעינויים ועם השפלות ונועד להכינם לאפשרות שזה יקרה במציאות) בהיותה חסרת תועלת. לויטוב ענה שהסדרה חשובה מאוד, היות שהיא חזתה כמעט במדויק את החוויה שהוא עתיד לעבור, וכך הקלה על ההתמודדות שלו בשבי[8].
חודש וחצי לאחר שובו מהשבי, חזר לויטוב לשירות מבצעי בחיל האוויר, והשתתף במלחמת לבנון הראשונה[9]. השתחרר בדרגת רב-סרן והמשיך לשרת שירות מילואים[6].
לויטוב הרצה על תקופת השבי בחייו, ועל לקחיה בצה"ל ועל התמודדות עם מצבי לחץ, בפני יחידות שונות בצה"ל, גם לאנשי מילואים ובעיקר ביחידות מיוחדות. בנוסף, הרצה לקהל מגוון בחברות וארגונים, בחוגי בית, הן הרצאות והן סדנאות לפיתוח מנהלים[10].
בהרצאתו "מציניות לציונות" תיאר לויטוב את חייו בשבי, ואת גישתו המיוחדת לשבי ולחיים אחריו, לפיה 'כאשר קיים הרצון - תמצא הדרך'. ההרצאה יועדה לנוער וחיילים (אושרה על ידי משרד החינוך, מנהל חברה ונוער), ושולבו בה ערכים של שאיפה למצוינות, מנהיגות, חברות, אמונה, אהבת המולדת והתנדבות[11]. סיפורו האישי משמש מופת ליכולת הישרדות גם בתנאים קשים ביותר, ונלמד בבתי הספר בישראל, כדוגמה[12].
בנוסף, הצטרף לויטוב להסברה בקרב תלמידי התיכון, כדי לעודד מוטיבציה להתגייס לשירות קרב[13].
לויטוב תיאר את חוויותיו מהשבי ומהחזרה ממנו גם בספר פרי עטו[5].
התיאטרון העברי העלה את ההצגה "לשם ובחזרה", בהשראת סיפורם המופלא של הטייסים והחיילים השבויים במצרים, אשר למרות הכל הצליחו לשוב אל החיים[14]. לויטוב ליווה חלק מהמופעים, ושוחח בסיומם עם מחזאי ההצגה, יהונדב וגדי צדקה. ספרו של לויטוב היה ההשראה לכתיבת המחזה[15].
חיים אישיים
לויטוב נישא והתגרש שלוש פעמים, והיה אב לשני ילדים וסב לשני נכדים. אשתו הראשונה הייתה קרני (ברגמן) חורן, סא"ל בדימוס. אשתו השלישית הייתה ד"ר סיון גושן-לויטוב, בתו של איש העסקים נחום חבס (בנו של נחמן חבס).
בניסיון להצלת חייו בטיפול חדשני שאינו נמצא בסל התרופות, פנו ילדיו לגיוס המונים, שנענה על ידי רבים. אך לאחר מספר שבועות, לויטוב נפטר ב-29 ביולי2021, ממחלת הסרטן[16].
