סרור החל את דרכו במחלקת הנוער של הפועל תל אביב, ובגיל 18 עלה לקבוצה הבוגרת. בשנת 2005 הושאל השחקן להפועל פתח תקווה לשתי עונות (עד לסיום עונת 2006/2007). בעונה הראשונה בקבוצה לא זכה לדקות משחק רבות, גם בגלל סכסוך עם מאמן הקבוצה דאז, אייל לחמן. בעונתו השנייה בפתח תקווה (לאחר עזיבת לחמן) ירדה הקבוצה לליגה הלאומית, למרות יכולת אישית טובה של השחקן. בשנת 2007 היה שותף השחקן לעליית הנבחרת הצעירה לאליפות אירופה לנבחרות צעירות, ולאחר מכן חזר סרור להפועל תל אביב.
בתחילת עונת 2007/2008, לפני יציאתה של הפועל תל אביב למחנה אימונים, הוצע לסרור חוזה ארוך-טווח, אך האחרון סירב. בתגובה החליטה הנהלת הפועל תל אביב להשאירו בארץ בזמן מחנה האימונים. בעזרת סוכנו ועורך דינו חשד סרור כי החוזה עם הפועל תל אביב לא תקף, לפי התקנה כי קטינים לא יכולים לחתום על חוזה שאורכו מעל ל-4 שנים. הנהלת הפועל מצידה טענה כי החוזה תקף, מפני שהחוק נחקק לאחר חתימת החוזה. בורר מטעם ההתאחדות לכדורגל קבע כי טענותיו של סרור לא מתקבלות וחוזהו תקף. לאחר עונה בה לא מצא את מקומו בהרכב האדומים היה סרור חלק מעסקה, במסגרתה עבר לעירוני קריית שמונה יחד עם חברו לקבוצה דני בונדר, ובתמורה קיבלה הפועל תל אביב את החלוץ עדן בן בסט. בעונת 2009/2010 הושאל שוב להפועל פתח תקווה, ובסופו של דבר שוחרר מהפועל תל אביב.
