פרט לכך שעדנאן הוא צאצא של ישמעאל אין אחדות דעים אודות אבותיו הקדמונים ומספר הדורות ביניהם, אך השתמרו מסורות יוחסין שמראות שמוחמד הוא מצאצאיו[7][8]. רוב ההיסטוריונים המוסלמים טענו שהוא צאצא של קדר, בנו של ישמעאל[4][9][10][11] ורובם גם מתנגדים לבחינה מחדש של אילן היוחסין. אבן אסחאק הניח כי אביו הקדמון דווקא היה נביות בנו האחר[12]. במסורת האסלאמית נטען שבקרב בני עדנאן נשתמרה אמונה במונותאיזם עד מספר דורות לפני מוחמד, כשעמרו בן לחי, אחד מנכבדי העיר מכה הביא את פולחן האל בעל מאזור א-שאם.
לפי מסורות ערביות ואסלאמיות, עדנאן נולד לאדד, אחד מאצילי שבט קֵדָר שישבו באזור המדבר הסורי. לאחר שאדמתם נכבשה על ידי צבאות נבוכדנצר השני ונחרבה ממלכתם, עדנאן ואביו נדדו דרומה והתיישבו בחג'אז, בעיר מכה, בעוד שאר אחיהם נפוצו והוגלו למסופוטמיה. לעדנאן נולדו שני בנים: מעד ועכ. מעד ירש את אביו והוליד בנים שלימים יקומו מהם מרבית שבטי צפון ערב ועכ התיישב בתימן בעקבות נישואיו עם בת לשבט כהלאן בן שבא שגרו באזור ועבר לדבר בשפתם.
דמותו של עדנאן נזכרה כאב נכבד של כלל שבטי צפון ערב (כנאנה, קייס, תמים, קמעה)[14] ושימש כסמל להתנשאות על שבטי קחטאן שהיו מיעוט ביניהם[15]. כאשר לילה בת לכיז, משוררת בת לשבט רביעה בן נזאר בן מעד בן עדנאן, נחטפה על ידי אחד מאצילי האימפריה הסאסאנית, היא שלחה לבני עמה שיר שתוכנו קריאה אליהם לבוא לעזרתה מתוך מחויבותם אליה כאחיה בני עדנאן[16].
פרט למסורות הטרום אסלאמיות השם עדנאן מוזכר בכתובות ת'מודיות. אצל הנבטים חשיבותו הגיע לכדי כך שחלק מן הכתובות חתומות ב"עבד עדנאן".
על פי המסורת הערבית צאצאי עדנאן כונו בני קייס (על שם אחד מנכדיו של עדנאן, שממנו יצא אחד מגדולי שבטיהם ונהיה לשם כולל) ואלערב אלמסתערבה (הערבים המשוערבים, שאמצו את הערביות ולא היו מיושבי חצי האי ערב המקוריים). לעומתם בני קחטאן (שעליהם נמנו בין היתר בני חמיר, סבא ושבט ע'סאן) כונו בני ימן על שם ארץ מולדתם תימן ואלערב אלעארבה (שפירושו - ״הערביים ביותר שבערבים").
היריבות בין ערביי החג'אז שראו בעדנאן ובישמעאל את אבותיהם הקדמונים, לבין ערביי תימן והדרום מבני קחטאן (יקטן), הייתה מקור למלחמות שבטיות שנמשכו עוד מאות שנים לאחר עליית האסלאם, שבאו לידי ביטוי ביריבות המסורתית של שבטי קייס וימן.
הקשר בין עדנאן למוחמד
השושלת המסורתית בין עדנאן למוחמד
השושלת שלטה לפרקים בעיר מכה והייתה בעלת החזקה על הכעבה.
^Hughes Thomas Patrick. A Dictionary of Islam: Being a Cyclopaedia of the Doctrines, Rites, Ceremonies, and Customs, Together With the Technical and Theological Terms, of the Muhammadan Religion. — New Delhi: Asian Educational Services, 1995. — P. 19.
