בשני המקרים, החלקיקים הרבים של רוח השמש משפיעים על השדה המגנטי של המגנטוספירה ועל הזרמים החשמליים ביונוספירה, ועל השדה המגנטי במקומות רבים על פני כדור הארץ.
סערות מגנטיות גורמות לתופעת זוהר הקוטב, ובמקרים קיצוניים - להפרעות ללוויינים, לשידורי רדיו, לקווי מתח גבוה ועוד. השפעותיהן הבריאותיות מוגבלות בדרך כלל.
בסערה שהתרחשה באוקטובר 2003 נגרמו הפסקות חשמל בשוודיה ונזק לשנאים בדרום אפריקה.[1]
סערות גאומגנטיות נמשכות בדרך כלל בין 24 ועד 48 שעות, אך יש כאלה שעלולות להימשך מספר ימים.
הסערה המגנטית של מאי 2024
סערה מגנטית זו הייתה בעלת עוצמה מרבית, 5G בסולם G1-G5.[1] מקורה של הסערה הייתה בקבוצה של כתמי שמש המסומנת AR3664. בראשית מאי רוחבו של כתם זה היה כמעט 200,000 ק"מ, כלומר פי 15 מרוחב כדור הארץ. צבר זה היה אחד הגדולים והפעילים מבין כתמי השמש במחזור הסולארי הנוכחי. במסגרת התפרצות סולרית זו נצפתה סדרה של התפרצויות של פלסמה ושדות מגנטיים, כאשר לפחות חמישה מהם פנו ישירות אל כדור הארץ.
חלקיקי רוח השמש המגיעים לפני כדור הארץ, עלולים לגרום ליצורים החיים נזקי קרינה מועטים בלבד, בזכות הגנת המגנטוספירה והאטמוספירה, אולם אסטרונאוט בחלל ללא מיגון מתאים עלול להחשף לקרינה בכמות קטלנית. באוקטובר 1989 התחוללה סערה מגנטית חזקה, אשר אם הייתה פוגעת באסטרונאוט על הירח הלבוש בחליפת חלל בלבד - הייתה יכולה לגרום למותו.
אסטרונאוטים השוהים תקופות ממושכות בחלל, כגון אלו בתחנות חלל, עלולים לספוג כמויות גדולות של קרינה בזמנים של סערות מגנטיות רבות עוצמה, ולכן באירועים כאלה הם עוברים לאותו חלק של החללית המוגן יותר.
באירועים בהם נפלטים פרוטונים רבים מהשמש, קרינה ברמה נמוכה יכולה להשפיע גם על הנוסעים במטוסים בגובה רב.
