סעד אללה ונוס (בערבית: سعد الله ونوس; 1941–15 במאי 1997) היה מחזאי סורי.
ביוגרפיה
ונוס נולד בכפר חוסיין אל-בחר, אשר ליד טרטוס. הוא למד עיתונאות בקהיר ושימש עורך מוספי התרבות והאמנות של העיתון הסורי אל-בעת' ושל העיתון הלבנוני א-ספיר. בשנות השישים המאוחרות, נסע לפריז ללמוד תיאטרון ונחשף לזרמים שונים של התיאטרון האירופי. עוד לפני כן החל לכתוב מחזות קצרים, בהם כבר מתבטאים הנושאים המרכזיים של כתיבתו – הפרט והחברה והרשויות.
לאחר התבוסה הערבית במלחמת ששת הימים, נולד התיאטרון הפוליטי הערבי[1]. ב-1969 קרא ונוס יחד עם מחזאים אחרים לארח בדמשק פסטיבל תיאטרון ערבי. בפסטיבל זה הוא הציג את הפלטפורמה הרעיונית שלו: "תיאטרון הפוליטיזציה" במקום "תיאטרון פוליטי". בשנות השבעים הקים ונוס את המכון הגבוה לאמנות התיאטרון בדמשק וניהל אותו. הכיבוש הישראלי של ביירות במלחמת לבנון הראשונה גרם לו לשתוק לכמה שנים ולא לכתוב יותר. המחזה הראשון אחרי שתיקה זו היה "אונס" שעסק באינתיפאדה הפלסטינית. לאחר מכן המשיך לכתוב מחזות נוספים.
בשנת 1996 הוא נבחר על ידי אונסק"ו וה-International Theater Institute (ITI) לשאת דברים לכבוד יום התיאטרון השנתי, אשר נחגג ב-27 במרץ. זו הייתה הפעם הראשונה שנבחר איש תיאטרון ערבי מאז נוסדה מסורת זו בשנת 1963.
ב-15 במאי 1997 נפטר ונוס ממחלת הסרטן, בה נאבק במשך חמש שנים.
מיצירותיו
- פיל, מלך כל הזמנים (1969)
- המלך הוא המלך (1977)
- מסעו של חנדלה (1978)
- אונס (1990)
- פטפוטים על ההיסטוריה (1994)
- יום מחיינו (1995)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
