סידי בו סעיד (בערבית: سيدي بو سعيد) הוא כפר אמנים[3] בתוניסיה, במטרופולין תוניס. הוא מונה 5911 תושבים על פי מפקד האוכלוסין של שנת 2014[4]. הכפר, שידוע ביופי של רחובותיו, החופים שלו והנוף הנשקף ממנו אל קרתגו, הוא אחד מאתרי התיירות הפופולריים בתוניסיה והוכרז על ידי אונסק"ו כאתר תיירות עולמי[5]. הוא נודע בנוסף בשל הצבע הלבן של הבתים בו וחלונותיהם הכחולים.
למיקום של סידי בו סעיד הייתה חשיבות עוד בקרב בני הקרתגו, שניצלו את יתרונותיו של הצוק עליו מוצב הכפר כצופה אל הים ובעל גובה רב. המקום המשיך להיות בעל משמעות גם בעת השלטון הרומי בתוניסיה. לוח פסיפס בגודל של שישה על חמישה מטרים אשר נמצא בחפירות ארכאולוגיות בכפר מעיד על מבצר רומי עתיק ששכן בתחומי הכפר.
במאה ה-11 נבחר הכפר על ידי שושלת מוראביטון, ששלטה באזור, כמיקום העיקרי לריכוז ההגנה על תוניסיה, זאת משום גובהו והיכולת לצפות ממנו אל עצמים הקרבים אל החוף. המוראביטוניים בנו על הגבעה צריחים ששימשו לירי חצי אש, ומכאן נגזר שמה באותה העת: ג'בל אל מנאר ("הר האש").
הח'ליף המוסלמי אבו סעיד ח'אלף אבן יחיא אל-תמימי אל-בג'י, הידוע יותר בכינויו 'סידי בו סעיד', חי כל חייו בעיר תוניס, אך לקראת סוף חייו עבר להתגורר על הגבעה כדי לעמוד על המשמר למקרה של פלישות וכן כדי ללמד את תורת הסופיות. על כן, זכה הכפר להיקרא על שמו "סידי בו סעיד". הוא נפטר בשנת 1231 ונקבר סמוך לביתו בכפר. הזאווייה הידועה שנמצאת במקום, שהיא כיום מוזיאון, הייתה למבנה הראשון מתוך מספר מבנים שייקראו על שמו.
המאה ה-17 עד ה-19
במאה ה-17 כבר אופיין הכפר בסגנון אדריכלי שונה מזה של תוניס או קרתגו, וקסמו שבה את ליבן של משפחות בורגניות תוניסאיות, כמו גם את המשפחה החוסינית אשר בנתה שם בתי מגורים מפוארים בסגנון ערבי-מוסלמי, בהם הדאר תאמר והדאר אל-אסרם, שניהם מבנים לשימור הנמצאים בכפר עד היום[6].
בשנת 1893 הפך המקום באופן רשמי לכפר העומד בפני עצמו, וקיבל את השם "סידי בו סעיד", על שם הח'ליף. ב-28 באוגוסט1915 החליט הצייר הצרפתי רודולף ד'אלנג'ר (אנ'), בהסכמה של השלטון הצרפתי הקולוניאלי, לצבוע את כל בתי העיירה בלבן פרט לחלונות והגדרות, אותם ייצבע בכחול[7]. מאז שמר הכפר על מראהו הייחודי שלא קיים בשום מקום אחר בעולם.
הכפר כיום
סידי בו סעיד נחשב כחלק מקרתגו, ועל כן כשזו הוכרזה על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית גם סידי בו סעיד הוכרז על רחובותיו כאתר מורשת עולמי ובפרט אתר תיירות עולמי. עם זאת, בהכרזה של אונסק"ו הוזכר הכפר לרעה במובן אחד: תהליך העיור המתפתח שלו, הכולל בניית קווי טלפון, חשמל ותשתיות, מפריע לנוף האותנטי של המקום ופוגם בטבעיות שלו.
ב-12 בינואר2013 נשרף כמעט לחלוטין המאוזוליאום הגדול של הכפר, כאשר החשד העיקרי נפל על קבוצת טרור סלפית[8]. עם זאת, הוא חזר לשימוש גם כמוזיאון לאחר פעולות שיקום ושיפוץ נרחב[9].
"מבט אל הסמטה" מאת אוגוסט מאקה. הציור, מתאר את סמטאותיו הפתלתלות והצבעוניות
תיירות
הכפר נודע בעולם בזכות קסמו וסמטאותיו המפותלות שלצידיהן בתים בסגנון ערבי-אנדלוסי הצבועים בכחול בהיר ולבן. על כן, סידי בו סעיד מכונה לעיתים "גן העדן הקטן בלבן וכחול". מאז 1915 מהווה סידי בו סעיד את אחד מאתרי התיירות החשובים ביותר בתוניסיה. דאר אל-אנאבי, ביתו של המופתי אל-אנאבי, נבנה במהלך המאה השמונה עשרה ומורכב מכ-50 חדרים. משום גודלו ועיצובו יוצא הדופן והמפואר זכה המבנה לשם "ארמון אלף לילה ולילה". כיום משמש הארמון כמוזיאון לחפצים ערביים-מוסלמיים, כולל שמלת כלה במשקל 22 קילו.
בכפר נמצא גם המרכז למוזיקה ערבית וים תיכונית, ששוכן בביתו לשעבר של רודולף ד'אלנג'ר. המבנה, שקרוי "ארמון ד'אלנג'ר", מתאפיין בסגנון אדריכלי ייחודי בעל סממנים מזרחיים המשולבים באירופאיים, והוא מרכז תיירות מרכזי. כיום המבנה שייך לעיריית סידי בו-סעיד, והוא פתוח לקהל הרחב.
בתי מגורים עצומים אחרים בסגנון ערבי-מוסלמי נבנו במהלך המאה ה-19 והפכו בהדרגה לבתי מלון או מבני תרבות פופולריים במאה ה-20[10]. בנוסף, סידי בו-סעיד מפורסם גם בבתי הקפה המרהיבים שלו, שמושכים תיירים מכל רחבי העולם וגם תיירי פנים מתוניסיה. בתי קפה רבים מוצבים על גדות הצוק שעליו יושב הכפר וצופים אל מפרץ תוניס; עם זאת, שלושה מהם בולטים במיוחד בפופולריות שלהם:
בית הקפה האליה, אשר מתקיימים בו גם אירועי תרבות גדולים לאורך השנה.
בית הקפה סידי שאבאנה (הידוע גם כ"Café des Délices"), אשר נוסד בסוף שנות השישים וקיים עד היום. הוא נודע בזכות המרפסות רחבות הידיים שלו אשר צופות אל הים.
בית הקפה בכיכר הכפר, אשר היה במשך זמן רב נחלתם השמורה של זקני סידי בו-סעיד.
.jpg)
.jpg)
