סידור קובפק
Сидір Артемович Ковпак

לידה	13 במאי 1887 (יוליאני) קוטלבה, אוקראינה
פטירה	11 בדצמבר 1967 (בגיל 80) קייב, ברה"מ
מקום קבורה	בית הקברות בייקובה
מדינה	ברית המועצות
השתייכות	צבא האימפריה הרוסית
דרגה	מייג'ור גנרל
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם הראשונה החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה מלחמת האזרחים ברוסיה
עיטורים
עיטור לנין (18 במאי 1942) עיטור לנין (23 בינואר 1948) כוכב הזהב (4 בינואר 1944) עיטור לנין (25 במאי 1957) עיטור לנין (25 במאי 1967) כוכב הזהב (18 במאי 1942) גיבור ברית המועצות (4 בינואר 1944) עיטור על שם בוגדן חמלצניצקי דרגה ראשונה (7 באוגוסט 1944) עיטור הדגל האדום (24 בדצמבר 1942) מסדר סובורוב, דרגה 1 (2 במאי 1945) גיבור ברית המועצות (18 במאי 1942) צלב המלחמה של צ'כוסלובקיה 1939–1945 צלב גיאורגי הקדוש, דרגה 4 עיטור על שם בוגדן חמלצניצקי מדליה לפרטיזן במלחמה הפטריוטית הגדולה, דרגה שנייה צלב גרונוולד מדליית "פרטיזן במלחמה הפטריוטית" דרגה 1 מדליית גיאורגי הקדוש מדליה להנצחת 20 שנים לניצחון במלחמת המולדתה הגדולה 1941–1945 מדליה לפרטיזן במלחמה הפטריוטית הגדולה מדליה לגבורת העמל במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945 מדליית הניצחון על גרמניה במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941–1945 צלב גיאורגי הקדוש, דרגה 3 מדליית גריבלדי מדליה לציון 250 שנה ללנינגרד מדליה להנצחת 800 שנים לייסוד מוסקבה מסדר האריה הלבן

סידור קובפק (באוקראינית: Сидір Артемович Ковпак; ‏26 במאי (7 ביוני) 1887– 11 בדצמבר 1967, קייב) היה בין מפקדי הפרטיזנים במהלך מלחמת העולם השנייה. על פעילות זו הוענק לו תואר גיבור ברית המועצות, פעמיים.

סידור קובפק נולד בכפר בקרבת פולטבה (אז בתחומי האימפריה הרוסית, כיום באוקראינה) למשפחת איכרים ענייה. במשפחה היו 10 ילדים. הוא גויס לצבא ולאחר שחרורו עבד כסבל בסראטוב. לאחר תחילת מלחמת העולם הראשונה הוא גויס מחדש ולחם בגבורה. על הגבורה בקרב הוענקו לו מספר עיטורים, כולל אחד שהוענק אישית על ידי הצאר.

לאחר מהפכת פברואר קובפק נבחר לוועד הגדוד והחל לתמוך בבולשביקים. במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה קובפק לחם בשורות הצבא האדום בחזיתות שונות. בשנת 1921 הוא חזר לאזור ילדותו ומונה לקצין העיר באחת העיירות. בשנת 1926 קובפק שוחרר מהצבא ועבד בתפקידי ניהול זוטרים. בשנת 1937 הוא מונה למנהל אחת המחלקות במשרד מנהל מחוז.

בספטמבר 1941, במהלך מבצע ברברוסה, הגרמנים כבשו את האזור בו התגורר וקובפק מונה למפקד יחידת פרטיזנים בת מספר עשרות אנשים שהסתתרה ביערות. היחידה פעלה במזרח אוקראינה ובשטחים סמוכים במחוז קורסק, מחוז אוריול ומחוז בריאנסק. לאור ההצלחות, היחידה גדלה והגיעה במהלך שנת 1942 לכמה מאות לוחמים. ב-31 באוגוסט 1942 קובפק הוטס למוסקבה ונפגש עם יוסיף סטלין וקלימנט וורושילוב. לקובפק ניתנה משימה לבצע פשיטה לאזור של אוקראינה המערבית שהיה מרוחק כמה אלפי קילומטר מאזור פעילותו. לקראת תחילת המסע, היחידה שלו גדלה לכ-2000 לוחמים. ליחידה סופק ציוד רב כולל תותחים ולרשותה הועברו קצינים מקצועיים. במהלך המסע לגרמנים הוסב נזק גדול ולפשיטה היה הד מוראלי משמעותי. אומנם גם האבדות ביחידה של קובפק היו גדולות, וכשליש מהלוחמים לא חזרו מהמסע.

באפריל 1943 הוענקה לקובפק דרגת "גנרל מאיור". יחד עם זאת לאור גודלה של היחידה היה ברור שקובפק ללא השכלה צבאית לא יכול לפקד עליה ולכן הוא מונה לסגן מפקד ומעליו מונה קצין מקצועי.

לאחר שחרור השטח מהכיבוש הנאצי קובפק השתחרר ומונה לתפקידי ניהול בממסד הסובייטי. הוא כיהן בתפקידים בכירים עד לפטירתו בשנת 1967. לאחר המלחמה הוא נודע כ"מפקד הפרטיזנים האוקראינים" ונאם בעצרות שונות של הפרטיזנים^[1].

מדיה וקבצים בנושא סידור קובפק בוויקישיתוף

• זיכרונות של קובפק על ימי המלחמה
• סידור קובפק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)