העיירה ממוקמת בפרובינציית שוויינטוקז'יסקיה, כ-54 ק"מ דרום-מזרח מהעיר קיילצה, ומשמשת, למעשה, כבירה של מחוז סטשוב.
היסטוריה
האזכור הראשון של העיירה היה ב-1241, כאשר במהלך הפלישה המונגולית לאירופה הכפר סטשוב נשרף יחד עם הכנסייה הקהילתית שלו שהייתה עשויה מעץ. בשנת 1345 נבנתה כנסיית אבן חדשה ע"ש סנט ברתולומאוס (אנ'), ובשנות הארבעים של המאה ה-14 הוזכר הכפר סטשוב ב-"Liber Beneficiorum Dioecesis Cracoviensis" של יאן דלוגוש. בתחילת המאה ה-16 הייתה לסטאשוב כיכר שוק עם בית עירייה, מוקפת בתי מגורים. ראשוני היהודים התיישבו בסטשוב עם הכרזתה לעיר ב-1526, וכעבור זמן קצר קמה במקום קהילה מאורגנת.[3][4] בשנת 1580 הייתה העיירה לאחד המרכזים של הרפורמציה הפרוטסטנטית בפולין קטן, עם "האחים הפולנים" (Bracia Polscy) שפעלו שם. העיירה השתייכה לכמה משפחות אצולה, כולל אופלינסקי וטנצ'ינסקי (Tęczyński). ב-1610 העלילו על היהודים עלילת דם בתואנה לרצח פולחני. נערך משפט נגדם, שלאחריו גורשו מן העיר. גם לאחר הגירוש, נותרו כמה יהודים, שגם כן סבלו מעלילות דם.[3][4]
רשמית בוטל האיסור על ישיבת יהודים בסטשוב רק 80 שנה לאחר גירוש היהודים, ב-1690. מספר היהודים אז גדל במהרה והקהילה היהודית חידשה את פעילותה.[3] בשנת 1709, כמה שנים לאחר פרוץ המגפה השחורה, סטאשוב נכבשה והושמדה על ידי השוודים (ראה: המלחמה הצפונית הגדולה). ב-2 במאי1718, מי שהייתה אז הבעלים של סטשוב, אלזבייטה שיניאוסקה, שיחקה תפקיד חשוב בהתפתחותו של היישוב היהודי בסטשוב, כשאר העניקה ליהודים כתב זכויות, שכלל היתר לבנות בית כנסת ולהקים בית קברות.[3][4] ב-1731 סטשוב הייתה שייכת למשפחת האצולה צ'רטוריסקי, ומיד לאחר מכן אוגוסט צ'רטוריסקי בנה בניין עירייה חדש עם מגדל שעון. בשנת 1795 סטשוב סופחה בידי אוסטריה למחוז מערב גליציה, ולאחר מכן, במהלך המלחמות הנפוליאוניות, הייתה לחלק מדוכסות ורשה, שמאוחר יותר נשלט על ידי הרוסים כפולין הקונגרסאית. בשנת 1815, בפעם הראשונה אי פעם סטשוב הפכה למושב המחוז. תושביה השתתפו גם ב"מרד נובמבר" וגם ב"מרד ינואר", ולכן ממשלת רוסיה החליטה כי חיל המצב הרוסי הקיסרי של 800 חיילים יוצב שם. ב-1900 סטשוב הייתה למרכז סחר מקומי, עם מבשלת בירה, כמה טחנות ומפעלים אחרים.
במהלך מלחמת העולם הראשונה, סטשוב הייתה אזור לחימה כבד בין הרוסים לבין האוסטרו-הונגרים. העיירה החליפה ידיים מספר פעמים, עד שבנובמבר 1918 הייתה חופשייה. זמן קצר לאחר מכן, היא הפכה לחלק ממחוז של סנדומייז' בפרובינציית קיילצה, וב-1930, האוכלוסייה שלה מנתה 10,000 איש, כשמחצית מהם היה יהודים. סטשוב הייתה מרכז חשוב של התנגדות אנטי-גרמנית, שבה פעלה תנועת ההתנגדות הפולנית במלחמת העולם השנייה, ה-Jędrusie והארמייה קריובה. הגרמנים נסוגו בינואר 1945, לאחר הלחימה וההפצצה האווירית על העיר, 80% ממנה נהרס.
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. חסר מידע על מה שקדם לחיסול הגטו.
סטשוב הייתה מבין המקומות אשר נכבשו על ידי גרמניה הנאצית והיהודים בה נרצחו בהמוניהם. לעיירה זו הועברו גם יהודי אושייק. "ספר סטשוב" הידוע, מכיל דו"ח מפורט של עדי ראייה על החיים בגטו וההשמדה ההמונית ב"יום ראשון השחור" (8 בנובמבר1942).
על פי עדות "ספר סטשוב", בלילה שלפני "יום ראשון השחור", אובר-שטורמפיהרר שילד הורה לשוטרים היהודים להנחות את כל היהודים בעיירה להיות נוכחים בשמונה בבוקר בכיכר השוק. כל מי שלא יציית להוראה זו יירו בו. בשעה שמונה בבוקר, כ-5,000 יהודים, צעירים ומבוגרים, התכנסו בכיכר העיר במטרה להתחיל בצעדת המוות שלהם. בשעה עשר, שילד נתן את ההוראה: "צעדו!", אז האנשים החלו בצעדה וברגע שהגיעו לרחוב קרקובסקה, הרוצחים ירו לעבר המוני האנשים, כשהם ממלאים את כל הרחוב בקורבנות חפים מפשע. הדם זרם מרחוב קרקובסקה לעבר הנהר. הצעדה של יהודי סטשוב גררה אותם משצ'וצ'ין וסטופניצה לעבר מחנה ההשמדהבלז'ץ. למעלה מ-1,000 יהודים הגיעו לסטופניצה. בכפר ניז'ני, 9 ק"מ מסטשוב, נחפר קבר המונים ל-740 קורבנות.
אלו שלא הגיעו בשמונה בבוקר לכיכר השוק, נרצחו בבתיהם. כל אלה שנהרגו בסטשוב עצמה, ביום של הטבח, הובאו לקבורה בקבר המונים אחד בבית הקברות היהודי. מספר רב יותר של יהודים, שהוחזקו לעבודה קשה או הוחבאו בבונקרים, נהרגו כתוצאה מכך או הובלו במשלוחים למחנות ריכוז.
בית הקברות היהודי
בית הקברות היהודי הוא בן למעלה מ-175 אך לא נשמר ובנקודת זמן מסוימת הוא אף הוחלף, ללא השארת עקבות, במגרש משחקים. בית הקברות היהודי החדש, כשני שלישים מייל ממרכז סטשוב, היה מגרש ריק. מצבות הקברים הובלו החוצה בעגלות הנאצים, כדי להשתמש בהם לריצוף אבנים בדרכי בוץ ונמכרו לחברת בנייה מטעם רשויות מוניציפליות, לאחר המלחמה, כאשר שום יהודי לא שב כדי לטעון עליהם בעלות.
ג'ק גולדפרב מניו יורק, בן למשפחה בעיירה וניצולי שואה משם, שילם כדי לטפח את הקרקע, להקים מצבת זיכרון בגודל של 10 פוט ולהביא 155 מצבות של יהודים שגילה בבתי סטשוב (אחד מהם של סבא שלו שמצא במקרה תוך חיפוש המצבות), בחזרה לבית הקברות, וכן לשים סימן באזור קבר ההמונים מתקופת השואה.
