פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לקומדיה הטובה ביותר (ארמנדו ינוצ'י, דייוויד שניידר, איאן מרטין, Yann Zenou, לורן זיתון, ניקולאס דובל אדסובסקי, Kevin Loader, Sidonie Dumas)
סטלין מת. בעוד חברי הוועד ממהרים לחזור למוסקבה, הנ.ק.ו.ד. משתלטים על הדאצ'ה של סטלין ומתחילים להוציא להורג עדים. חרושצ'וב פונה אל מולוטוב ומנסה לגייס את תמיכתו, אבל מולוטוב, מאמין אמיתי בסטליניזם, מתנגד למחנאות בתוך המפלגה הקומוניסטית. בריה קונה את נאמנותו של מולוטוב על ידי שחרור אשתו, פולינה ז'מצ'וז'ינה (דיאנה קוויק), מן הכלא.
מלנקוב מתמנה לתפקיד ראש הממשלה, בעודו נשלט במידה רבה על ידי בריה. בישיבת הוועד הראשונה שלאחר מותו של סטלין, הוא ממנה את חרושצ'וב לאחראי על סידורי ההלוויה של המנהיג המת, על מנת להסיח את דעתו, ומציע כי הממשל יוציא לפועל רבות מהרפורמות הליברליות שחרושצ'וב תכנן. ארונו של סטלין מוצב בהיכל העמודים שבבית האיגודים שבמוסקבה, בעוד אסירים פוליטיים רבים משוחררים והגבלות שונות על הכנסייה האורתודוקסית הרוסית מבוטלות. בכך מתחזק מעמדו הציבורי של בריה. מרשל ברית המועצותגאורגי ז'וקוב (ג'ייסון אייזקס) מגיע ודורש לדעת מדוע יחידות הצבא הסובייטי בסביבות העיר מרותקות לבסיסיהן.
בריה מגלה שלחרושצ'וב יש היכרות קרובה עם מריה יודינה, אשר מוזמנת לנגן בהלוויה, ומאיים על שניהם כי יחשוף את הפתק שכתבה. חרושצ'וב פונה אל ז'וקוב, אשר מסכים להבטיח את תמיכת הצבא בהפיכה נגד בריה, אבל רק אם הוועד יסכים לכך.
כדי לחתור תחת הפופולריות של בריה, חרושצ'וב מורה על חידוש תנועת הרכבות למוסקבה, ומאפשר לאלפי אבלים להיכנס לעיר. כפי שחרושצ'וב שיער, אנשי הנ.ק.ו.ד. השומרים על ההיכל פותחים באש על ההמונים והורגים 1,500 איש מתוכם. הוועדה מציע כי קצין זוטר של הנ.ק.ו.ד. יהיה השעיר לעזאזל, אך מכיוון שבריה סבור שכל אשמה שתוטח בשירותי הביטחון תפגע במוניטין שלו, הוא מאיים בכעס על חברי הוועד בחשיפת מסמכים מפלילים שאסף אודותם. בחשאי, מולוטוב אומר לחרושצ'וב וללזר קגנוביץ' (דרמוט קראולי) שהוא יתמוך בהפיכה, בתנאי שיגייסו את תמיכם של האחרים, לרבות מלנקוב.
ביום ההלוויה של סטלין, חרושצ'וב משקר לוועד ולז'וקוב ומצהיר שהשיג את תמיכתו של מלנקוב. הצבא מכריע את הנ.ק.ו.ד. ותופס עמדות מחוץ לחדר הישיבות. ז'וקוב ואנשיו עוצרים את בריה, וחרושצ'וב מאלץ את מלנקוב לחתום על מסמכים שמאפשרים את העמדתו לדין של ראש המשטרה החשאית. לאחר משפט ראווה, חרושצ'וב ובעלי בריתו מוצאים את בריה אשם בבגידה ובתקיפה מינית, ומוציאים אותו להורג. בעוד גופתו של בריה נשרפת, חרושצ'וב נותן לסבטלנה כרטיס לווינה ומבטיח לה כי ידאג לאחיה.
כמה שנים לאחר מכן, חרושצ'וב הוא שליט ברית המועצות, לאחר שנפטר מכל שותפיו לקנוניה. הוא מבקר בקונצרט של מריה יודינה. ליאוניד ברז'נייב (ג'רלד לפקובסקי), שידיח את חרושצ'וב לימים, נמצא שורה אחת מאחוריו, מביט בו.
הסרט הכניס 8 מיליון דולר בארצות הברית ובקנדה ו-16.6 מיליון דולר בשאר העולם (מתוכם 7.3 מיליון דולר בממלכה המאוחדת), בסך הכל ברחבי העולם הסרט הכניס 24.6 מיליון דולר.[2]
חרם ברוסיה, קזחסטן, קירגיזסטן
ניקולאי סטאריקוב, יו"ר מפלגת "המולדת הגדולה" הרוסית, אמר כי הסרט היה "מעשה לא-ידידותי של המעמד האינטלקטואלי הבריטי" והוא חלק מ"מלחמת מידע אנטי-רוסית".[13] בספטמבר2017 אמר ראש המועצה הציבורית של משרד התרבות של רוסיה כי הרשויות ברוסיה שוקלות איסור על הסרט, בטענה שהסרט יכול להיות חלק מ"עלילה מערבית לערער יציבות ברוסיה על ידי גרימת קרע בחברה".[14] ב-23 בינואר2018, יומיים לפני יציאתו המתוכננת של הסרט ברוסיה,[15] נערכה הקרנה של הסרט בהשתתפות חברי הדומה הממלכתית של הפדרציה הרוסית, נציגי האגודה ההיסטורית הרוסית, חברי המועצה הציבורית של משרד התרבות, וחברי תעשיית הקולנוע. יומיים אחר כך משך משרד התרבות את תעודת ההפצה של הסרט. עם זאת, מספר בתי קולנוע הקרינו את הסרט בסוף ינואר, בטענה שעד אז לא שמעו כי רישיון ההקרנה של הסרט נשלל. משרד התרבות של רוסיה תבע את התיאטראות הללו.[16]
על פי תוצאות סקר שנערך על ידי המוסד הממשלתי "המרכז לחקר דעת הקהל הרוסית", 35% מהרוסים לא הסתייגו מהחלטתו של משרד התרבות להוריד את הסרט מהמסכים, בעוד 30% תמכו באיסור ו-35% היו נייטרליים בדעתם (לא בעד ולא נגד). 58% מהרוסים אמרו שהם יהיו מוכנים לצפות בסרט בבתי הקולנוע אם האיסור יוסר.[17] הסרט הורדבאופן בלתי-חוקי ברוסיה כ-1.5 מיליון פעמים.[18]
קבוצה, הכוללת עורכי דין ממשרד התרבות הרוסית, ובהם בתו של גאורגי ז'וקוב, עארה ז'וקובה, הקולנועים ניקיטה מיכאלקוב וולדימיר בורטקו, וראש המוזיאון ההיסטורי הממשלתי אלכסיי לויקין,[19] פנו לשר התרבות ולדימיר מדינסקי בדרישה לבטל את האישור להקרנת הסרט, באמרם כי הו "מכוון להסית שנאה ואיבה, לפגוע בכבודו של העם הרוסי (הסובייטי), לקדם נחיתות אתנית וחברתית, מה שמצביע על אופיו הקיצוני של הסרט. אנו בטוחים שהסרט נעשה כדי לעוות את העבר של המדינה שלנו כך שהמחשבה על ברית המועצות של שנות החמישים תגרום לאנשים לחוש רק אימה וגועל".[20] עוד נטען כי הסרט פוגע בזכרם של לוחמי רוסיה במלחמת העולם השנייה, כאשר ההמנון הלאומי מלווה בביטויים מגונים ויחס פוגעני, קישוטים לא מדויקים מבחינה היסטורית, וכי הפצתו המתכוננת של הסרט, ערב יום השנה ה-75 לקרב סטלינגרד, היא "יריקה בפרצופם של כי מי שמתו שם, וכל אלו שעדיין בחיים".[19] הסרט נאסר להקרנה ברוסיה, בקזחסטן ובקירגיזסטן.[3]ארמניה ובלארוס היו החברות היחידות באיחוד הכלכלי האירו-אסייתי שהקרינו את הסרט. בארמניה הסרט הוקרן בהקרנת בכורה בשני תיאטראות בירוואן ב-25 בינואר2018. בבלארוס הסרט הוקרן בהקרנת בכורה לאחר עיכוב ראשוני.[21] בקזחסטן הסרט הוקרן רק במסגרת פסטיבל הסרטים "קליקה" שבאלמטי.[3][22]
ביקורות
באתר האינטרנט Rotten Tomatoes, לסרט דירוג של 96% על סמך 228 ביקורות, עם דירוג ממוצע של 8.1 מתוך 10. על פי דעת הרוב, נכתב כי בסרט סטלין מת!, הבמאי-תסריטאי ארמנדו ינאוצ'י מתפרע ומשתולל, "ובאמצעות ההומור הפוליטי שלו, הוא הופך פרק בהיסטוריה - עם הקבלות מודרניות כואבות - לנסבל".[23] באתר Metacritic יש לסרט ציון ממוצע משוקלל של 88 מתוך 100, על סמך 42 מבקרים.[24]
דונלד קלארק, שכתב עבור "אייריש טיימס", כתב כי הסרט "מתחיל במצב של פאניקה אנושה וממשיך במצב זה לקראת סיומו הנורא והבלתי נמנע".[25] ב-"הגרדיאן" כתב פיטר ברדשאו כי "הפחד עולה כמו ריח מגווייה בסרט-האימה המבריק של ארמנדו ינוצ'י" וכי הוא "לוהק בצורה מופלאה וחסרת רחמים על ידי שחקני ליגה א'. אין חוליות חלשות. לכל אחד מהם תפקיד עסיסי, כל אחד מהם סוחט ממנו כל טיפה מחרידה-מדהימה אפשרית".[26]
רפאל אברהם, שכתב ל-"פייננשל טיימס", כתב כי "בעוד קבוצת הערפדים חוגגת על שרידי הסטליניזם, השחיקה הבלתי-פוסקת של המצב עלולה להוביל דווקא לקומדיה. האיזון המאיים של ההומור והאימה הוא בדיוק המגרש הביתי של ינאוצ'י - ורק הוא יכול היה להוציאו לפועל במיומנות שכזו".[27]
גאורגי ז'וקוב, שדרגתו הייתה מרשל ולא פילדמרשל ואשר היה מפקד שדה מקומי כאשר סטלין נפטר, הוגלה לפרובינציה כדי לספק את קנאתו הפרנואידית של סטלין על סגנו שהיה קצין מוצלח בתקופת המלחמה. הוא התמנה לתפקיד סגן שר ההגנה בממשלה שקמה לאחר מותו של סטלין, אך במרץ 1953 (עת מותו של סטלין) הוא לא היה מפקד הצבא הסובייטי.
יתרה מזאת, בריה לא היה ראש כוחות הביטחון, תפקיד עליו ויתר בשנת 1946.[28] את הביקורת החריפה ביותר מתח אוברי בנוגע לכך שהסרט לא כיבד כראוי את אלה שמתו במהלך תקופת כהונתו של סטלין. יאנוצ'י אמר שהוא "בחר למתן את האבסורד של החיים האמיתיים" כדי להפוך את היצירה לאמינה יותר.[29]
הסיקוונס אודות "רדיו מוסקבה" הוא עיבוד מחודש של סיפור אפוקריפי שתועד לראשונה בספרו של סולומון וולקובTestimony. אולם, על פי וולקוב, הייתה זו מריה יודינה שאותה העירו באמצע הלילה על מנת שתיקח חלק בהקלטה, אשר גרמה לסטלין להזיל דמעות והניעה אותו לשלם לה 20,000 רובל כאות הערכה. לאחר מכן, הסיפור שימש כבסיס רופף לתסכיתרדיו של ה-BBC ב-1989 בשם "סונטת סטלין" ("The Stalin Sonata") מאת דייוויד זיין מאירויץ.
סמואל גוף, מהמחלקה ללימודים סלאבוניים שבאוניברסיטת קיימברידג', אמר כי ניתן היה להצדיק את אי הדיוקים ההיסטוריים שבסרט ככל שהם עזרו למקד את הדרמה, ומתח ביקורת על כך שבדמותו של לברנטי בריה נעשה שימוש להצגה גסה של "המדינה הסטליניסטית", שכן בכך הסרט מחמיץ הזדמנות לומר "דבר מה [בעל חשיבות] על מנגנוני הכוח".[30] גוף האמין שגישתו של ינאוצ'י לסאטירה לא ניתנת ליישום על משהו כמו סטליניזם, והסרט הוא "לא כשיר בעליל לאתר את הקומדיה הטמונה בסטליניזם, מחמיץ הזדמנויות שהוא לא יודע שבכלל צריך לתפוס".[30]
בתגובה לנושא הדיוק ההיסטורי, הגיב אנאוצ'י ואמר כי "אני לא אומר שזהו סרט דוקומנטרי. זו פיקציה, אבל זו פיקציה בהשראת האמת של מה שהיא בטח הרגישה באותה תקופה. המטרה שלי היא שהקהל ירגיש את סוג החרדה ... שאנשים באותה התקופה בוודאי [חוו] כשהם פשוט עסקו בחיי היומיום שלהם".[31]
