סטיבנס מייסון

סטיבנס מייסון
Stevens Thomson Mason
לידה 27 באוקטובר 1811
ליסבורג, וירג'יניה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 בינואר 1843 (בגיל 31)
ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת טרנסילבניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הדמוקרטית
בן או בת זוג Julia E. Phelps עריכת הנתון בוויקינתונים
מושל מישיגן
3 בנובמבר 1835 – 7 בינואר 1840
(4 שנים)
William Woodbridge ←
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סטיבנס תומסון מייסון (באנגלית: Stevens Thomson Mason‏; 27 באוקטובר 1811 – 4 בינואר 1843) היה פוליטיקאי אמריקאי שכיהן כמושל מישיגן הראשון מ-1835 עד 1840.[1][2] כשהחל לבלוט פוליטית בגיל צעיר, מייסון מונה למזכיר הטריטוריאלי בפועל של הטריטוריה שלו על ידי אנדרו ג'קסון בגיל 19, והפך למושל הטריטוריאלי בפועל זמן קצר לאחר מכן ב-1834 בגיל 22. כמושל טריטוריאלי, מייסון היה גורם מרכזי בהדרכת מישיגן למעמד של מדינה, אשר הובטחה ב-1837. כחבר במפלגה הדמוקרטית, הוא נבחר כמושל המדינה הראשון של מישיגן ב-1835, שם כיהן עד 1840. מייסון, שנבחר בגיל 23 ונכנס לתפקידו בגיל 24, היה ונשאר מושל המדינה הצעיר ביותר בהיסטוריה האמריקאית.

ביוגרפיה

ראשית חייו בווירג'יניה וקנטקי

מייסון נולד ב-27 באוקטובר 1811 ליד ליסבורג במחוז לודון, וירג'יניה, למשפחה בעלת עוצמה פוליטית.[1][2] סבא רבא שלו, תומסון מייסון (1733–1785), היה השופט העליון של בית המשפט העליון של וירג'יניה ואחיו הצעיר של ג'ורג' מייסון (1725–1792), שהשתתף בוועידת החוקה.[1][2] סבו, סטיבנס תומסון מייסון (1760–1803), היה סנאטור אמריקאי מווירג'יניה מ-1794 ועד מותו. דודו, ארמיסטד תומסון מייסון (1787–1819), היה גם סנאטור אמריקאי מווירג'יניה.[1][2] בנוסף, דודיו על ידי נישואים, בנג'מין הווארד (1760–1814) וויליאם טיילור ברי (1784–1835), שירתו שניהם בבית הנבחרים של קנטקי והיו חברי בית הנבחרים של ארצות הברית מקנטקי.[1][2] הווארד היה גם מושל טריטוריית לואיזיאנה (1810–1812) וטריטוריית מיזורי (1812–1813). ברי כיהן כסנאטור אמריקאי מקנטקי (1814–1816), לאחר מכן היה בעל קריירה ארוכה במספר תפקידים ממשלתיים בקנטקי, ובסופו של דבר הפך למנהל הכללי של דואר ארצות הברית (1829–1835).

בשנת 1812, אביו של מייסון, ג'ון תומסון מייסון, עזב את מעוז משפחת מייסון בווירג'יניה כדי לנסות להרוויח את הונו בלקסינגטון, קנטקי. בשנת 1817, הנשיא ג'יימס מונרו מינה את מייסון האב למרשל של ארצות הברית.[3] בעוד שיוזמותיו העסקיות היו כישלון מוחלט והמשפחה התפרקה כמעט בשנות ה-20 של המאה ה-19,[4] הוא היה עורך דין וסוכן קרקעות ממשפחה משפיעה, והמשיך והפך לדמות חשובה במהפכת טקסס.

חיים ופוליטיקה בטריטוריית מישיגן

ג'ון מייסון מונה למזכיר של טריטוריית מישיגן ולמפקח על ענייני האינדיאנים בשנת 1830 על ידי הנשיא אנדרו ג'קסון. סטיבנס הצעיר היה בעל ידע פוליטי יותר מאביו ועזר להגן עליו מפני מזימות שהושקו על ידי כוחות אנטי-ג'קסונים. זה זכה לתשומת לב מהמושל הטריטוריאלי, לואיס קאס. בשנת 1831, הנשיא ג'קסון שלח את מייסון האב לשליחות למקסיקו וקרא לסטיבנס להחליף את אביו כמזכיר, בגיל 19 עוד לפני שהספיק להצביע. בערך באותו זמן, המושל קאס הפך למזכיר המלחמה של ג'קסון. מכיוון שהמזכיר הטריטוריאלי שימש באופן מסורתי כמושל בפועל, מייסון הצעיר מילא את התפקיד הזה עד שג'ורג' בריאן פורטר, שנקרא להחליף את קאס באוגוסט 1831, הגיע לדטרויט ב-1832. כפי שהתברר, פורטר נעדר לעיתים קרובות ומייסון היה, לכל המטרות המעשיות, המושל בפועל בתקופה זו, מה שהוביל לכינוי שלו "הנער המושל". פורטר מת מכולרה בדטרויט ב-1834, וכך שוב היה מייסון בפועל המושל של טריטוריית מישיגן.

מייסון היה בעל השפעה בעתירה להקמת מדינה במישיגן. כאשר העצומה הראשונה ב-1832 לא בוצעה על ידי הקונגרס האמריקאי, מייסון הזמין מפקד טריטוריאלי. כשהמפקד הושלם בשנת 1834, הוא קבע כי 85,856 אנשים חיו בחצי האי התחתון, יותר מ-60,000 הנדרשים למדינה לפי תקנות צפון-מערב משנת 1787.[5] מחלוקת על רצועת אדמה, רצועת טולדו, שנטענה על ידי מישיגן ואוהיו הובילה למלחמת טולדו. הנשיא ג'קסון מינה את בנג'מין צ'ו הווארד מבולטימור ואת ריצ'רד ראש מפילדלפיה לבוררות בסכסוך, אך מייסון לא היה מרוצה מההצעה וסירב לסגת. מכיוון שלא רצה להרחיק את תמיכתו הפוליטית באוהיו, הנשיא ג'קסון סילק את מייסון כמזכיר טריטוריאלי באוגוסט 1835 ומינה את ג'ון ס. ("ג'ק הקטן") הורנר כמחליפו.

המושל הראשון של מדינת מישיגן

הקריקטורה הוויגית הזו משנת 1837 מאשימה את מייסון בקניית קולות, תוך הבטחה צנועה של הוויגים לעניים במקרה של ניצחון של צ'ארלס סי טרוברידג' – המוזכר בשלט סמוך לאמצע העמוד.

אף על פי שהוחלף בהורנר, מייסון עדיין היה פופולרי במישיגן. הבוחרים אישרו חוקה ב-5 באוקטובר 1835, והם בחרו את מייסון כמושל. עם זאת, הקונגרס האמריקני סירב להכיר במישיגן כמדינה עד שהמחלוקת עם אוהיו תיפתר.

ב-1836, בהתמודדות עם קשיים כלכליים כיוון שמישיגן לא הוכרה כמדינה, הסכים מייסון לפשרה שהושגה על ידי הקונגרס האמריקאי והסכים לוותר על האדמה השנויה במחלוקת לאוהיו בתמורה לשני השלישים המערביים של חצי האי העליון; מישיגן כבר כללה את השליש המזרחי. כינוס בספטמבר 1836 סירב ללכת יחד עם מייסון, אך מייסון גבר לבסוף בכינוס שני בדצמבר 1836. ב-26 בינואר 1837, מישיגן התקבלה לאיחוד.

בשנת 1835, מייסון יזם תוכנית שיפורים פנימית שאפתנית, שכללה פיתוח של שלוש מסילות ברזל ושתי תעלות (אחת מהן הייתה תעלת קלינטון-קלמזו). מייסון נבחר מחדש ב-1837, אך כלכלת המדינה החלה עד מהרה לסבול מהשפעות הפאניקה של 1837. מוקדם יותר ב-1837, מייסון ניהל משא ומתן למימון תוכנית השיפורים הפנימיים באמצעות מכירה של 5,000,000 דולר (שווה ערך ל-140 מיליון דולר בשנת 2023) באג"ח. הסדר זה התפרק בשנת 1837 ובעקבות פשיטות רגל הן של החברה הבונה את התעלה והן של הבנק המגבה את ההלוואות, נותר למדינה חוב אבוד של למעלה מ-2,000,000 דולר (שווה ערך ל 56 מיליון דולר בשנת 2023). במהלך נסיעות העסקים שלו לניו יורק כדי לממן את תוכנית השיפורים הפנימיים שלו, מייסון הכיר את ג'וליה פלפס והשניים נישאו ב-1 בנובמבר 1838.

בתחילת 1838, מייסון הוביל את מיליציות המדינה בסיוע לסיכול מלחמת הפטריוטים, ניסיון של בלתי סדירים לפלוש ולספח חלקים מקנדה. הסקונר "אן" נתפסה על ידי הפטריוטים ב-8 בינואר והפליגה לגיברלטר, מישיגן. מייסון, יחד עם יחידה של 200 אנשי מיליציה, רדפו אחריהם בשתי ספינות קיטור. מאה אנשי מיליציות קנדים הלכו בעקבותיו ספינת הקיטור "אליאנס". מייסון נפגש עם מנהיגי הפטריוטים בגיברלטר, אך ספינת הקיטור "אן" המשיכה לכיוון פורט מאלדן שעל החוף הקנדי. ב-9 בינואר החלו הפטריוטים להפגיז את פורט מאלדן ואת העיירה אמהרסטבורג מה"אן". המיליציה הקנדית תפסה עמדות בעיירה בזמן שהפטריוטים העבירו 300 איש לאי הקנדי Bois Blanc שמול העיירה. המיליציה הקנדית פתחה באש על הסקונר כשניסתה להגיע לאי. הקנדים ירו בכמה מצוות הספינה ופגעו במפרשים ובחבלים. הספינה נסחפה עד שעלתה על שרטון, ואז עלתה עליה המיליציה הקנדית, לא נתקלה בהתנגדות ולכדה את הצוות. כוחות הפטריוטים הנותרים עזבו את Bois Blanc למען בטיחות הצד האמריקאי של הנהר.[6] כמה מהפטריוטים נפצעו, כמה נהרגו, והקנדים לכדו 300 מוסקטים, 2 תותחים, 10 חביות אבק שריפה וציוד שונים. מעשיהם של אלו שכונו ה"פטריוטים" הואשמו בארצות הברית כהפרה של חוק הנייטרליות.

פרישה ומוות בניו יורק

אנדרטת Stevens T. Mason שופצה ב-2011

בשנת 1841 עזב מייסון את מישיגן לעיר ניו יורק, שם חי חמו העשיר, ת'אדאוס פלפס. מייסון ניסה להקים שם משרד של עריכת דין, אך נאבק לבנות קהל לקוחות. הוא חטף דלקת ריאות בחורף 1842 ומת בגיל 31 בלילה של 4 בינואר 1843, אם כי תאריך מותו נרשם לפעמים כ-5 בינואר.

מייסון נקבר בתחילה בבית הקברות בניו יורק מרבל,[7] אך ב-4 ביוני 1905, שרידיו הובאו מניו יורק לדטרויט, מלווה באחותו אמילי מייסון, אז בת 92; בתו, דורותי מייסון רייט; שלושה נכדים; וכמה נינים ובני נינים. הטקסים בוצעו על ידי הכומר דייוויד מ. קופר, שהכיר את מייסון כמושל, 70 שנה קודם לכן. משתתפים בולטים נוספים כללו את המושל דאז, פרד מ. וורנר, וראש עיריית דטרויט, ג'ורג' פ. קוד. שרידיו נקברו בפארק קפיטול, המקום בו נמצא הקפיטול הישן של מישיגן. מאוחר יותר הוקם מעל הקבר פסל ברונזה של מייסון על כן גרניט. הפסל נוצר על ידי הפסל אלברט ויינרט ותיאר את מייסון הצעיר בתנוחה בטוחה.[8]

ב-3 בספטמבר 2009 הודיעו גורמים רשמיים כי הפארק יוגדר מחדש והאנדרטה זזה מספר מטרים. אבל כשהחלו הצוותים לחפור במקום, הם לא גילו קבר. לאחר ארבעה ימים של חיפושים אותר הקמרון המכיל את השרידים ב-29 ביוני 2010, מטרים ספורים מדרום לאתר המקורי שלו. מאמינים שהקבר הועבר ממיקום 1905 בשנת 1955 כדי לפנות מקום למסוף אוטובוסים.[9]

במלאת 199 שנה להולדתו, 27 באוקטובר 2010, מייסון נקבר בפעם הרביעית בקבר חדש שנבנה בכן מתחת לפסל הברונזה שתוכנן על ידי אלברט ויינרט. הנין של מייסון, המתגורר בגרוסה איל, מישיגן, היה עד לקבורה מחדש. הדיקן הנוכחי של כנסיית הקתדרלה של סנט פול, שם נערכו טקסי הלוויה למייסון ב-1843, כיהן בטקס.[10][11] לפני הקבורה מחדש, שרידיו של מייסון הועברו ללנסינג, שם שכבו במצב בבניין הקפיטול. מייסון היה רק המושל השלישי של מישיגן שנקבר במדינה בקפיטול.[12]

בין שאר הישגיו, מייסון יצר מערכת חינוך והעביר את אוניברסיטת מישיגן לאן ארבור.

נישואים וילדים

מייסון התחתן עם ג'וליה אליזבת פלפס בעיר ניו יורק ב-1 בנובמבר 1838.[1][2] לזוג נולדו שלושה ילדים:[1]

  • סטיבנס תומסון מייסון ג’וניורהבן (1 באוגוסט 1839 – 27 בינואר 1843)[1]
  • דורותיאה אליזה מייסון רייט (29 באוקטובר 1840 – 4 באוקטובר 1916)[1] הידועה בשם דורה, היא הייתה כלתו של הסנאטור ויליאם רייט ואשתו של קולונל אדוארד ה. רייט (1824–1913), קצין קריירה בצבא ארצות הברית.[13] דורה ואדוארד רייט היו הוריו של ויליאם מ. רייט, קצין בצבא ארצות הברית שהגיע לדרגת לוטננט גנרל.[13]
  • תאדאוס פלפס מייסון (11 במרץ 1842 – אפריל 1847)[1]

מקומות שנקראו לכבודו של מייסון

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סטיבנס מייסון בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Lee, Michele. "Stevens Thomson Mason". Gunston Hall. אורכב מ-המקור ב-25 במאי 2009. נבדק ב-8 במרץ 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 "Mason Family of Virginia". The Political Graveyard. 16 ביוני 2008. נבדק ב-8 במרץ 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ Rowland, Kate Mason (11 בינואר 1908). "General John Thompson Mason". Quarterly of the Texas State Historical Association. 11 (3). {{cite journal}}: (עזרה)
  4. ^ Baker, Patricia J. (2 באוגוסט 2010). "Stevens Thomson Mason". Michigan Department of History, Arts and Libraries. אורכב מ-המקור ב-28 ביולי 2009. נבדק ב-18 באפריל 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ Carter, Clarence E., ed. (1934). "Census of the Peninsula of Michigan". The Territorial Papers of the United States. Washington D.C.: Government Printing Office. 12: 1018–23.
  6. ^ Ross, Robert B. (1890). The Patriot War. The Detroit Evening News and the Michigan Pioneer and Historical Society. p. 15.
  7. ^ "List of Interments". New York Marble Cemetery. נבדק ב-6 בספטמבר 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ Zacharias, Pat (5 בספטמבר 1999). "The Monuments of Detroit". The Detroit News. אורכב מ-המקור ב-8 ביולי 2012. נבדק ב-28 באוקטובר 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ "Coffin believed to hold Stevens T. Mason, Michigan's 1st governor, found". MLive. Associated Press. 30 ביוני 2010. נבדק ב-25 ביוני 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ "First Michigan governor re-interred in Detroit park". Royal Oak Tribune. Associated Press. 27 באוקטובר 2010. נבדק ב-24 ביוני 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ "Michigan's first governor reburied". United Press International. 29 באוקטובר 2010. נבדק ב-1 באפריל 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  12. ^ Allen, Bob (25 באוקטובר 2010). "Coffin of Michigan's First Governor on Display in Lansing". Interlochen Public Radio. אורכב מ-המקור ב-19 באוקטובר 2013. נבדק ב-23 בינואר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  13. ^ 1 2 Committee on Printing (1908). Third Record Book of the National Society of Colonial Dames in the State of Rhode Island. Providence, RI: Snow & Farnham Co. p. 385 – via Google Books.
  14. ^ "Profile for Mason Community". epodunk.com. 2007. אורכב מ-המקור ב-8 ביוני 2011. נבדק ב-18 באפריל 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ "Bibliography on Mason County". Clarke Historical Library, Central Michigan University. נבדק ב-20 בינואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ Surrarrer, G. Pearl (16 ביוני 1949). "Place names of county make interesting story". Ludington Daily News. p. 7. נבדק ב-16 באוקטובר 2015. {{cite news}}: (עזרה)