סובייטסקי ספורט (ברוסית: Советский спорт; מילולית: "הספורט הסובייטי") הוא שמו של יומון סובייטי-רוסי, הנחשב לעיתון הוותיק ביותר בכתבי העת הספורטיביים ברוסיה. פעיל מאז 1924.
היסטוריה
הכרזה בעיתון "סובייטסקי ספורט" על משחק גמר גביע ברית המועצות בשנת 1936: לוקומוטיב מוסקבה - דינמו טביליסי. בית הדפוס של העיתון "הספורט הסובייטי" (1985).
המהדורה הראשונה של העיתון הודפסה ב-20 ביולי1924.[1] עד 19 במרץ1946 הוא נשא את השם "הספורט האדום" (קראסני ספורט).[2] מאז שנת 1934 העיתון עבר למתכונת יומית. העורך הראשי הראשון של העיתון ארון איטין נורה בשנת 1938 בגין בגידה במולדת.[3]
ביולי 1949 פורסם על דפי העיתון השיר הראשון של יבגני יבטושנקו[4] שכותרתו "שני ענפי ספורט". השיר הוקדש לעובדה ש "בעלי ההון מתחרים על כסף, והעם הסובייטי - על הנפש".[3] במאי 1960 החל להתפרסם מוסף יום ראשון בשם "כדורגל". מאז 3 בדצמבר1967 שמו שונה ל"הוקי כדורגל". ב-5 ביולי1968, קוראי עיתון הספורט קיבלו מוסף נוסף - "64" על השחמט.
בתחילת המאה, בשנות התשעים וה-2000, העיתון חווה משברים יצירתיים וכלכליים - הדפוס הצטמצם ועיתונאים וכתבים החלו לעזוב את העיתון בהמוניהם.[3] באוגוסט1991 העיתון לא הופיע במשך שבוע. במקביל, 14 עיתונאים שעזבו את עיתון הקימו עיתון ספורט נפרד בשם ספורט אקספרס.[5]
בשנת 1998 היומון עבר לבעלות חברת הנדל"ן במוסקבה[6] ויצא רק פעמיים בשבוע. שנה לאחר מכן, עם כניסתו של העורך הראשי, אלכסנדר קוזלוב, חידשה מערכת העיתון את העבודה היומית.[7] בהנהגתו של קוזלוב, העיתון עבר מתבנית A2 למתכונת "צהובון" כביכול, שפותח יחד עם מומחים סקוטים ונמצא עדיין בשימוש כיום. בהשתתפות ישירה של עיתון "הספורט הסובייטי" בסתיו 2003, הוקם והושק מגזין הספורט "PROsport" שהפך לימים לפרסום עצמאי. הניצחון האמיתי של צוות המערכת שלו, היה כשאלכסנדר קוזלוב פעל להקמת ערוץ ספורט ציבורי.[7] בשנת 2002, בזמן בו נערכה התחרות על השגת השליטה על ערוץ הטלוויזיה TV-6, ארגן העיתון משאל עם בקרב הקוראים משאל עם, "תחנת טלוויזיה בכל בית!".[8] כמו כן נערכו ועידות טלפוניות בנושא זה - נושא הצורך בשידורי ספורט במדינה טופל ממספר למספר. הכל הסתיים ביצירתו ערוץ הטלוויזיה הציבורי "ספורט" ביוני 2003.
ב-15 באפריל1999 יצאה המהדורה הראשונה של השבועון "הספורט הסובייטי-כדורגל". לטענת העורך הראשי של העיתון, אלכסנדר קוזלוב, פרסום זה היווה סוג של תגובה לתוסף הכדורגל שהוציאה מערכת "ספורט אקספרס", כמו גם לכתב העת הצבעוני של העיתון: "ספורט אקספרס-כדורגל"[7], שהפסיק להתקיים כעבור שנתיים. בתחילת שנות האלפיים הגיע תפוצת השבועון לנתון של 230 אלף עותקים. באוגוסט 2001 מכרה חברת הנדל"ן במוסקבה את חברת סובייטסקי ספורט לחברת פרופ-מדיה הולדינג.[9][10] יחד עם קומסומולסקאיה פרבדה ועיתון אקספרס, נכנס "סובייטסקי ספורט" לבית הדפוס פרופ-מדיה.[11][12] במרץ 2007, מכרה פרופ-מדיה גוש מניות בהוצאה זו לקבוצת החברות ESN.[13] לאחר המעבר לשליטת פרופ-מדיה הופיעו יותר ויותר חומרים הקשורים לבידור בעיתון[14] ומנובמבר 2001 עד 2016, בסוף כל גיליון, פורסמה תוכנית טלוויזיה לחמישה ערוצי טלוויזיה גדולים ושלושה ענפי ספורט, אך מסוף 2003 - ערוצי ספורט בלבד. הייתה הפרדה בין נושאי העיתונים שחולקו במוסקבה ובאזורים אחרים (כמו ארכנגלסק, אופה ועוד). בפרסומים אזוריים לא נכללו תוכניות טלוויזיה והיו פחות עמודים לעומת אלה שפורסמו במוסקבה.
בסוף 2003 מונה העיתונאי המפורסם איגור קוץ לעורך הראשי של העיתון.[15] משך כמעט עשר שנות עבודתו בעיתון הפך את עיתון הספורט העיקרי של רוסיה "מעיתון מתייסר ומייסר, אותו עמדו למכור ולסגור"[16] לעיתון הספורט הטוב במדינה. בנוסף, מתקופה זו כל עובדי העיתון החלו להופיע בפומבי ולעבור לעבוד רק בבגדים ממותגים - חולצות אדומות עם הלוגו של עיתון "הספורט הסובייטי". מאז יוני 2006 העיתון פורסם בצבע (לפני כן פורסמו בצבע רק הגיליון "הספורט הסובייטי-כדורגל"[17] והעיתון היומי בימי שני בשנים 2002–2004). בשנים 2007–2016 פורסם העיתון במסגרת הוצאת קומסומולסקאיה פרבדה.[18]
בינואר 2016 התברר כי הוצאת קומסומולסקאיה פרבדה עומדת למכור את העיתון ללא רווחיות לבעלים אחר, סוכנות התקשורת של סרגיי קולושב.[19] ב-11 בפברואר העיתון שינה את בעליו, העורך הראשי, האתר, העיתון וכל נספחיו נמכרו.[20] במקום פאבל צדקוב, לעורך הראשי החדש מונה קונסטנטין קלשצ'וב [21][22] שעבד בעבר בעיתון "ספורט אקספרס". כתוצאה מכך, מאז פברואר 2016, הבעלים של העיתון היא חברת First Media Invest וסרגיי קולושב.
