מחוז סברדלובסק (ברוסית: Свердловская область, בתעתיק: סברדלובסקיה אובלסט) הוא סובייקט בפדרציה הרוסית. נמצא במחוז הפדרלי של אורל. המחוז הוקם ב-17 בינואר 1934.
רוב שטח המחוז נמצא באסיה בהרי אורל ובמישור הסיבירי המערבי.
נכון לינואר 2024 במחוז התגוררו 4,222,695 תושבים.
היסטוריה
בשנת 1890 בשטח המחוז נמצא פסל בעל משמעות דתית שנוצר לפני כ-12 אלף שנים. קיימות עדויות על נוכחות אנושית באזור עוד מתקופת הברונזה.
לאחר כיבוש קאזאן בסוף המאה ה-16 החלה התרחבות רוסיה לכיוון מזרח. כבר בתחילת המאה ה-17 החלה התיישבות רוסית באזור. בתחילת המאה ה-18 תעשיינים רוסים החלו להקים באזור מפעלים ליציקת ברזל והפקת מחצבים. האזור היה מרכז פעילות של משפחת דמידוב. במהלך המאה ה-18–19 האזור היה הלב התעשייתי של רוסיה. בתקופת האימפריה הרוסית נקרא המחוז בשם "פלך יקטרינבורג" והיה חלק של גוברניית טובולסק.
לאחר הקמת הרכבת הטראנס-סיבירית יכולות להביא את המוצרים של מפעלי האזור לאירופה גדלו בצורה משמעותית.
בשנת 1919 הוקמה גוברניית יקטרינברוג, אך היא בוטלה בשנת 1923 עם הקמת "חבל אורל". בשנת 1934 הוקם מחוז יקטרינברוג בשטחים רחבים בהרבה מהמחוז הנוכחי. בשנת 1934 ממנו פוצל מחוז צ'ליאבינסק. בשנת 1938 פוצל ממנו מחוז פרם אך צורפו אזורים ממחוז צ'ליאבינסק ומחוז אומסק.
בתקופת מלחמת העולם השנייה לשטח המחוז הועברו מפעלים רבים ומעל ל-2 מיליון אנשים. בתקופת שלטון ברית המועצות נקראה בירת המחוז יקטרינבורג בשם סברדלובסק, על שם המנהיג הבולשביקי יעקב סברדלוב, והמחוז נקרא בהתאם "מחוז סברדלובסק". שמו נשאר גם כשיקטרינבורג חזרה לשמה הקודם לאחר פירוק ברית המועצות.
בתוכניות חומש הראשונות נבנו בשטח המחוז מפעלים רבים.
האזור היה מרכז חשוב של יהוויסטים. בשנת 1939 הרשויות גילו מרכז חשוב של הכת וסגרו אותו תוך מעצר כל המאמינים.
בשנת 1957 בתשלובת מאיאק התרחשה תאונה גרעינית שגרמה לזיהום משמעותי.
בוריס ילצין, נשיא רוסיה בתקופה שלאחר פירוק ברית המועצות, כיהן כיו"ר הוועדה הקומוניסטית של מחוז סברדלובסק (בפועל, ראש המחוז) מ-1976 עד 1985.
בגלל ריבוי מפעלים של תעשייה ביטחונית המחוז היה סגור לביקור אזרחי מדינות זרות עד לשנת 1991.
ממשל
הרשות המחוקקת הינה "האספה המחוקקת של מחוז סברדלובסק" שכוללת 50 חברים. בראש המחוז עומד מושל שנבחר ל-5 שנים. החל ממאי 2012 בתפקיד מכהן יבגני קויוואשב. בהתאם לתוצאות הבחירות של שנת 2022 הוא התחיל בכהונה השלישית.
מבחינה אדמיניסטרטיבית החבל מחולק ל-30 ראיונים ו-25 ערים בעלי חשיבות מחוזית. בנוסף לכך קיימות 4 ערים סגורות בהם פועלים מפעלים של תעשיית הגרעין הרוסית ו-2 בסיסים של חיל הטילים האסטרטגיים.
דמוגרפיה
נכון לינואר 2024 במחוז התגוררו 4,222,695 תושבים. זאת לעומת כ-4.7 מיליון תושבים בשנת 1994. בערים מתגוררת כ-86.6% מאוכלוסיית המחוז. בהתאם לנתוני מפקד אוכלוסין 2021 של הפדרציה הרוסית הרוסים מהווים כ-85% מאוכלוסיית המחוז. בנוסף לכך, יש טטרים (כ-2.2%) בעיר הגדולה - יקטרינבורג מתגוררים כ-1,500,000 תושבים. ערים נוספים הם ניז'ני טגיל (334 אלף), קמנסק-אורלסקי (162 אלף) ופרבואורלסק (113 אלף).
בעקבות גירוש אוכלוסייה גרמנית מאזורים אחרים של ברית המועצות בשנת 1959 התגוררו במחוז 53 אלף גרמנים. כיום (2021) מתגוררים כ-7 אלף.
יהודים
בשנת 1959 התגוררו במחוז 26 אלף יהודים, רובם הגיעו בתקופת מלחמת העולם השנייה. בשנת 2021 היו כ-2,300 יהודים.
כלכלה
בשטח המחוז נמצאים מרבצים גדולים של ברזל, ניקל, נחושת, זהב, פלטינה ומתכות אחרות. בהתאם לכך, המחוז מתאפיין בתעשייה כבדה מפותחת ביותר. בערי המחוז ממוקמים מפעלים ליצור פלדה (בעיר ניז'ני טאגיל שנמצא בבעלות חברת אווראז), טנקים (מפעל הקרונות של אוראל בניז'ני טאגל), תחמושת ומכונות שונות לתעשייה כבדה.
בשנת 1897 בעיר אסבסט נבנה מכרה לכריית אזבסט. מפעל זה היה הראשון מסוגו באימפריה הרוסית וייצור אזבסט באזור נמשך עד היום.
בשנת 1964 כ-50 ק"מ מסברדלובסק הופעלה תחנת הכוח הגרעינית בלויארסקי שהייתה תחנת הכוח הגרעינית הראשונה בברית המועצות שמטרתה העיקרית הייתה ייצור אנרגיה חשמלית בהיקף משמעותי.
תחבורה
המחוז מהווה מרכז חשוב של מסילות ברזל. בין היתר דרכו עובר הרכבת הטראנס-סיבירית.
דרך המחוז עובר כביש ארצי M5 מוסקבה-יקטרינברוג. בשלבי בנייה מתקדמים נמצא כביש אגרה M12 "ווסטוק". קטע מוסקבה-קאזאן הושלם. הכביש מתוכנן להגיע ליקטרינבורג בסוף 2024 ולהמשיך לטיומן.
נמל התעופה קולצובו נמצא בסביבת יקטרינברוג והוא בעל מעמד בין-לאומי. בשנת 2020 עברו דרכו כ-3.5 מיליון נוסעים.
קישורים חיצוניים
.jpg)
