אביר הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית
סבטינו מוֹסְקַטִי (באיטלקית: Sabatino Moscati; 24 בנובמבר 1922, רומא – 8 בספטמבר 1997, רומא)[1][2] היה פרופסור לבלשנות שמית,[3] המוכר במיוחד בשל מחקריו על הפיניקים שקידמו רבות את חקר הפיניקים.[4]
חייו
מוסקטי נולד ב־1922 ברומא. מוצאו היהודי הגביל את גישתו לאוניברסיטה תחת השלטון הפשיסטי, ולכן למד עברית וערבית במכון האפיפיורי למקרא, וכן תרבות אשורית־בבלית. לאחר המלחמה קיבל תואר שני באוניברסיטת רומא, לימד באוניברסיטאות באיטליה, ומונה לפרופסור לפילולוגיהשמית ב־1954 באוניברסיטת רומא. בעקבות התפתחויות משמעותיות בחקר הפיניקים באותה עת, החל מוסקטי להקים את המכון ללימודי המזרח הקרוב באוניברסיטת רומא; מחקריו ופועלו בנושא זה הסבו את תשומת לבם של חוקרי העת העתיקה לחשיבות של התרבות הפיניקית לצד תרבויות יוון ורומא.[2][3]
בארבעת העשורים האחרונים במאה ה־20 הוביל מוסקטי את לימודי הפיניקים באירופה.[5]
ב־1973 ייסד את כתב העת Rivista di Studi Fenici.[2][6]
שרידי מקדש מגליתי בתס־סילג', שבהמשך הפך למקדש עשתרת
מוסקטי פרסם מעל 600 פרסומים בחייו, לא כולל פרסומים בעיתונות ופרסומים של הנגשת תרבות לציבור הרחב.[2] הוא פרסם עבודות בנושא המזרח הקדום, בלשנות ואפיגרפיה, איטליה הקדומה, תרבויות ים תיכוניות, ובעיקר – עבודות בנושא הפיניקים.[11] מספר ביבליוגרפיות של עבודותיו התפרסמו בידי תלמידיו.[2] בין פרסומיו הבולטים ניתן למנות:[11][12][13]
I predecessori di Israele (1956)
Le antiche civiltà semitiche (1958)
Antichi imperi d'Oriente (1963)
An introduction to the comparative grammar of the Semitic languages (1964)
