PROFILPELAJAR.COM

נימוסי שולחן הם כללי התנהגות מקובלים לשעת ארוחה, הכוללים בין היתר את כללי השימוש הנכון בסכו"ם. בתרבויות שונות קיימים נימוסי שולחן שונים. משפחות, או קהילות, עשויות לקבוע את מידת ההקפדה שבה ממלאים אחר נימוסי שולחן ואת האופן שבו אלה נאכפים.

מערב אירופה

באופן מסורתי במערב אירופה המארח, או מארחת, הוא שפותח בארוחה ומתחיל באכילה, אלא אם כן הוא מזמין את אורחיו להתחיל בארוחה לפניו. המארח יקפיד להתחיל ולאכול רק לאחר שהאוכל הוגש לכל המסובים לשולחן. בארוחות חגיגיות האורחים עשויים להעיר הערות המשבחות את מראה המזון ולהודות למארח בטרם תחל הארוחה. בארוחות קבוצתיות אין זה נימוסי להתחיל לאכול בטרם הוגש המזון לכל המסובים וכולם מוכנים להתחיל בארוחה. מפיות אישיות יש להניח על הברכיים ולא להכניסן לצווארון החולצה. אין להשתמש במפית האישית לכל שימוש זולת ניגוב הפה ואין להותירן פרושות על הכיסא אם הסועד צריך לעזוב את השולחן תוך כדי הארוחה, או להותירן פרושות על השולחן עם סיום הארוחה.

את המזלג יש לאחוז ביד שמאל ואת הסכין ביד ימין. יש להשתדל לאחוז את המזלג באופן שבו קצות שיני המזלג קעורות כלפי מטה. השימוש בסכין הוא לחיתוך המזון, או לסידורו על גבי המזלג. כאשר אין שימוש בסכין, ניתן להחזיק את המזלג כאשר שיני המזלג קעורות מעלה. כאשר שיני המזלג קעורות כלפי מעלה המזלג מאוזן על צידה של האצבע המורה ומוחזקת במקומה עם האגודל והאצבע. אין לאחוז במזלג כפי שאוחזים באת חפירה, כאשר כל האצבעות כרוכות סביב ידית המזלג. על המזלג יש להרים אל הפה מנת מזון שניתן להכילה בחלל הפה ואין לנגוס, או ללעוס, מזון המוחזק במזלג. ידית הסכין צריכה להיות אחוזה בכף היד ואין לאחוז בסכין כפי שאוחזים בעט בשעת כתיבה. אסור שהסכין תגיע אל הפה ואין ללקק את הסכין. כאשר אוכלים מרק, יש לאחוז בכף המרק ביד ימין. כדי לאסוף את שאריות המרק מן הקערה, אין לקרב את פאות הקערה לפה אלא יש להטותה כלפי חוץ, הרחק מן הסועד ולאסוף עם הכף. את כף המרק אין להכניס לחלל הפה ויש לשאוב המרק מצידה הרחב של הכף, לא מן הקצה. מזון יש ללעוס תמיד בפה סגור. אין לדבר בשעה שיש מזון בפה, או בשעת לעיסה. ליקוק אצבעות ואכילה מהירה או איטית מאוד, עשויים אף הם להיות בניגוד לכללי הנימוס.

יש לטעום מן המזון בטרם מוסיפים להם מלח או פלפל. הוספת תבלינים למזון המוגש בטרם טעימתו נחשב כעלבון לטבח, כיוון שיש בכך כדי להעיד על חוסר אמון ביכולתו של הטבח להכין את המזון כראוי.

יש לחתוך חמאה מן הכלי בו היא נמצאת ולא לגרדה, זאת באמצעות סכין חמאה, או סכין המונחת לצד צלחת הצד. יש להניח את חתיכת החמאה החתוכה על צלחת הצד ולא למרוח את החמאה ישירות על הלחם. בכך ניתן למנוע הצטברות פירורי לחם על בכלי החמאה המרכזי, אשר נועד למספר סועדים. כאשר מוגשות לחמניות, יש לקרוע אותן ביד לחתיכות בגודל המתאים לנגיסה בודדה ולמרוח חמאה בנפרד על כל חתיכה, מן החמאה הנמצאת על צלחת הצד בעזרת הסכין. אין לטבול לחם במרק או ברטבים. בנטילת גבינה מכלי מרכזי יש לנהוג באופן דומה לחמאה, לחתוך חתיכה ולהניחה על צלחת הצד בטרם מתחילים באכילתה.

בעת ששותים יין לבן או יין רוזה יש לאחוז את כוס היין בצווארה. כוס יין אדום ניתן לאחוז בבית הקיבול. מקובל כי סועד ימזוג לעצמו יין אף בשעה שהוא יושב לשולחן עם סועדים נוספים, אולם נימוסי יותר להציע למזוג יין אף לאחרים היושבים אל השולחן. אין להפוך בקבוק יין ריק אל תוך כלי קרח.

אין זה נימוסי לשלוח יד אל מעבר לסועד אחר כדי לקחת מזון או דבר אחר. יש לבקש מסועד אחר להעביר את כלי המזון ואילו אותו סועד צריך להעביר את כלי המזון כאשר התבקש לעשות זאת. אכילת מזון או שתייתו בקול רם וכן נקישה של הסכו"ם נחשבת כהתנהגות גסת רוח. על הסועד להותיר את מרפקיו בתחום הכיסא שבו הוא יושב ואין להניחם על השולחן. אין להניח על שולחן הארוחה גם טלפון, מפתחות, תיק יד או ארנק.

כאשר סועד סיים את מנת המזון שהוגשה לו, הדרך הנכונה לאותת על כך לסועדים האחרים ולמלצרים היא בהנחת הסכין והמזלג צמודים יחדיו על גבי הצלחת, כך שהם מורים על השעה שש על לוח השעות וחודי הסכין והמזלג מורים לכיוון השעה 12.

בארוחות משפחתיות מקובל כי על ילדים לבקש רשות לעזוב את שולחן הארוחה בטרם סיומה.

בסיום הארוחה יש להשאיר כמות קטנה של אוכל על הצלחת כדי להראות שהסועד שבע ולא חש צורך לסיים את הצלחת.

אם בשעת ארוחה מצלצל טלפון סלולרי של סועד, או נשמע צליל הודעה, הסועד צריך להתעלם מן השיחה. במקרים יוצאי דופן, כאשר הסועד סבור שמדובר בשיחה דחופה, עליו לבקש את סליחת הסועדים בעזיבתו, לעזוב את שולחן הארוחה ולקבל את השיחה במקום שבו שיחתו לא תשמע באוזני סועדים אחרים, בחזרתו לשולחן על הסועד לבקש סליחה בשנית

בבתים דתיים, הארוחה תסתיים בברכה, ואם היו יותר משלושה סועדים שאכלו לחם ומגיל בר מצווה ומעלה (למנהג האשכנזים), ולמנהג עדות המזרח מספיקים שניים גדולים ואחד קטן.

צפון אמריקה

נימוסי השולחן בצפון אמריקה קובעים כי על השולחן יש להניח את כמות הסכו"ם הקטנה ביותר, הנחוצה לארוחה וכי רק אותם כלי סכו"ם שבהם יהיה שימוש, על פי תכנון הארוחה, יונחו על השולחן. גם אם הדבר נחוץ על פי תכנון מנות הארוחה, אין להניח יותר משלושה כלי סכו"ם מצידי הצלחת, ואם תוכננו יותר מנות בארוחה, יש להניח כלי סכו"ם נוספים בעת הגשת המנה המאוחרת.

בארוחות רשמיות מפת השולחן צריכה לגלוש 25–40 ס"מ מעבר לשולי השולחן. בארוחות לא רשמיות ניתן להסתפק בהנחת מצעית לפני כל סועד. בארוחות המתנהלות בשעות האור, אין להניח פמוטים על השולחן, גם אם הנרות בהם אינם דולקים.

על גברים שלא לחבוש כובעים בשעת הארוחה. נשים אורחות יכולות לחבוש כובע בארוחות בשעות היום. אין להשתמש בטלפונים בשעת הארוחה. קריאה בעיתון, או ספר בשעת הארוחה מקובלת רק בארוחת בוקר, או כאשר הסועד לבדו ליד השולחן. יש לעזוב את שולחן הארוחה לצרכים דחופים, רק לאחר התנצלות בפני שאר הסועדים.

אם יש צורך להוציא מזון מחלל הפה בשעת הסעודה - גלעין זית, עצם דג, או סחוס - הכלל הוא שהוא יצא מן הפה באותו אופן שנכנס אליו. לדוגמה, אם הזית הוגש לפה ביד, אזי ניתן להוציא את הגלעין ביד. אם הזית הוגש לפה בתוך סלט בעזרת מזלג, אזי יש להניחו מהפה על המזלג ואז להניחו על הצלחת. כך יש לנהוג גם בעצמות קטנות ובסחוס. אין לירוק מן הפה עצמים אל תוך מפית, ודאי שלא מפית בד. זאת כיוון שעל המפית להיות מונחת על ברכי הסועד לאחר ניגוב הפה ושיירי המזון עלולים ליפול על הרצפה. אין לירוק מזון ואם האוכל אינו לטעמו של הסועד, יש לבלוע את אותה מנה אשר כבר נמצאת בפה.

בצפון אמריקה ניתן להחזיק את המזלג ביד שמאל בשעה שחותכים מזון בסכין ולהעבירה ליד ימין כדי להרים את מנות המזון ולהגישן לפה, עם זאת מקובלים לעניין זה גם כללי הנימוס של אירופה ולפיהם המזלג נותר תמיד ביד שמאל. את המפית האישית יש להניח על הכיסא אך ורק כאשר עוזבים את שולחן הארוחה באופן זמני. בסיום הארוחה יש להניח את המפית לשמאל הצלחת.

הודו

בארוחות חגיגיות בהודו המארח מבקש מאורחיו להתחיל בארוחה. ככלל, אין לעזוב את שולחן הארוחה בטרם סיים המארח, או הזקן מן הסועדים, את הארוחה. אין זה נימוסי לעזוב את השולחן ללא קבלת רשות המארח. בדרך כלל, אדם המסיים ארוחתו, ישב וימתין ליד השולחן לשאר הסועדים לסיים לאכול ויעזוב השולחן רק לאחר שכולם סיימו.

בארוחה מסורתית הודית צלחת הסועד מוגשת עם כמויות קטנות של כל מנות המזון. כלל יסוד הוא להשתמש ביד ימין לאכילה ולנטילת המזון. מקובל לרחוץ ידיים לפני ואחרי הארוחה. ניגוב ידיים במפית נחשב למעשה שאינו היגייני.

בכל פעם יש ליטול באצבעות כמויות קטנות של מזון ביד ולהקפיד שהמזון לא יגיע למרכז כף היד. חשוב לסיים את המזון המונח בצלחת הסועד מתוך כבוד למזון המוגש. מקובל שלא לתבלן את המזון לאחר שהוגש לסועד ולא לבקש מלח, או פלפל. עם זאת, מקובל בימינו להביע העדפה אישית באשר לתבלון המזון בטרם הוגש.

אין לשחק במזון, או למעוך אותו. חשוב לאכול בקצב מתון, אולם אכילה איטית עלולה לאותת על חוסר שביעות רצונו של הסועד מן המזון ואילו אכילה מהירה נחשבת כגסות רוח. אין זה מקובל לגהק, לשאוב מזון לפה בקול, או לירוק. נעיצת מבטים בצלחתו של סועד אחר אף היא איננה נימוסית. אין ללעוס בקול. יש פריטי מזון שלעיסתם יוצרת קול ולכן חשוב ללעוס בפה סגור ובמתינות.